מורה היא דבר משמעותי לתלמידה, בטח מורה של 'בית יעקב' | מורות עושות עבודת קודש בכיתה ובלב של הילדה | כמה ילדות נבנות ממורות - כמה הן יכולות להיפגע ולחפש אחר כך חיים שלמים איך ניתן לתקן את הפצעים
מי היית אם לא היית אתה ואיך היית מסתכל עליך, מה היית עושה ביום יום, אם לא היית עושה את מה שאתה עושה, אפרת ברזל בטור על מה באמת מרגישים כשמברכים ''שלא עשני גויה''
"נשות כל העולם התאחדו" נפתחת קבוצה לנשים תנאי הקבלה קלים, גם לקבוצות הפרימיום • אפרת ברזל בטור על מועדון חדש של רצון לתוכניות שהסתיימו לגמרי אחרת
פלוטו כלבלב מקיבוץ 'מה יגידו', על הרס המושג 'לא נעים ומה יגידו' שכיבס את עצמו וביטל את האפשרות שקיבל כדי לתקן את עקמומיות האנשים | אפרת ברזל בטור אישי על בגדים ושידוכים שירדו בעקבות הביטוי 'לא נעים ומה יגידו' וסיפור קצרצר על החייט והאיש העקום
"מה הם הרגעים המאושרים בחייך" איך הם נבנים, לאן הם הולכים בתוכך ומתי הם בונים שם בפנים שמחה אמיתית הגורמת לעליה בסולם האישיות, זה שמצטלם רק בתוכך / טורה של אפרת ברזל
"סבתא למה יש לך שבילים כאלה בין האף למצח?" אפרת ברזל בטור אישי על מיקומן של אימהות בזמן שהופכות להיות הדור הבא, ומה קורה כשהעוזרת לגננת חושבת שאת סתם אישה ואת בליבך יודעת שבעצם הקמת את כל המשפחה
לעולם אל תגיד לעולם. זה מסוכן. כי מה תעשה כשתחרוג אתה מהחלטותיך שלך? | אפרת ברזל בטור אישי על סוקולנטים בשמיטה ועל הסלידה וההבנה אז, בתחילת התשובה, שיש לחרדים מצברים וכובע טמבל
יומא דהילולא של מרן רבינו עובדיה יוסף זצוק"ל אשר יחול בשבת הקרובה, ממחיש לנו יותר מכל את החובה המוטלת על כל אדם אשר בכוחו להשפיע ולקרב, לעשות זאת ביתר שאת ויתר עוז
אנשי ה"או או" או אנשי ה"גם גם", איזו מחמאה היית יותר רוצה לקבל, את המחמאה; "איזו חכמה את" או את המחמאה: "את נראית נהדר" | אפרת ברזל בטור אישי על מחמאות, מאיפה הן נובעות? ולפי מה הן נמדדות?
הדבר הכי קבוע בעולמו של בורא עולם זה שהוא כל הזמן משתנה, סוכות - חיים בצל ארעיות ואי ודאות, מול בורא עולם והדבר היציב ביותר שהוא נתן לנו לשימוש; התורה | אפרת ברזל בטור נפלא לקראת חג הסוכות
הכניסה אל הנפש פנימה בחיפוש אחר רצון לשלום, לפיוס, אחדות והקרבה, הרגע שתצטרכי להודות ולכאוב קצת, לסגת מעט מאגו מנופח, אפרת ברזל בטור אישי על הרצון לבקש סליחה, לא משנה מאיפה הוא יבוא העיקר שהוא נמצא בך
אם נניח בראש השנה עניות רגשית מול בורא עולם, יש סיכוי שנתעשר לקראת סוף השנה הבאה. לפחות בה. "שנה שרשה בתחילתה מתעשרת בסופה" / טורה של אפרת ברזל
לקניות של אוכל הביתה בכלל, ולחגים בפרט, יש אופי משל עצמן. כיצד מתבצעת הדינמיקה הזו בבתים, האם מה שהתחיל כשהתחתנו יישאר איתנו לאורך שנים? האם הרגלי הצריכה שלנו משתנים עם חיי הנישואים, הרגלי הצריכה של הלב, לא של המדפים
חינוך של ילד לא נעשה בתוך חדר הכיתה אחרי שהדלת נסגרת. הוא נעשה בתוך חדרי הלב של התלמיד עם כל מה שהוא אוגר שם בתוכו, יום אחרי יום, ממבט של מורה, מהערה, מחיוך, מתחושה חברתית | אפרת ברזל בטור על חינוך התלמידים, האם כמורים אתם רק משתיקים את רצונכם ברגע הזה או באמת דואגים לנשמתו של התלמיד?
"למה בכלל לומדים משפט פיתגורס", שאלתי אותה, "תראי", היא ענתה לי "לא באמת צריך את זה לחיים, זה מלמד אמת ושקר, גבולות, זה מחדד את המחשבה", אם זו המטרה, מה עושה במוחו של אדם, הגמרא, אפרת ברזל על אלול ותשובה, על רגעים קשים בה, "הזהרו לכם בבני עניים, שמהם תצא תורה..."
כלה חדשה התרגשות נוספת, כלה שהכרנו עוד כשהייתה קטנה, נכנסת למשפחה | ההודיה לבורא עולם שהתבטאה בשמות הילדים והדמיון הגדול שהיה להם עוד כשהיו קטנים
כל אחת מאיתנו צריכה לדעת מה הנופש שלה, מה מתדלק אותה, זה שונה אצל כל אחת מאיתנו, בריכה, צימר, ים או מלון, החלפת דירה זה נפלא, אבל אישה, עיקר העיקרים, צריכה לדעת לפחות לענות לעצמה, מה הנופש שהיא צריכה ולנסות, גם בזמן אחר, לספק לעצמה את האיכות שלה, אנחנו חשובות לכולם
התבוננות על הבושות של עצמנו. מה הכי לא היית רוצה שיגידו עליך, ומה קורה לך כשכבר כן אומרים | "איפה את אפרת, קהל שלם מחכה לך בירושלים", "אני בהרצאה בזכרון, לא קבענו למחר?", "לא, קבענו להיום" | אומרים שהבושות ממרקות שם למעלה, אבל מה קורה לנו, תוך כדי, בתוך עצמנו למטה. בושות / טורה של אפרת ברזל
זה לא היה פשוט להביא בעל חילוני לכותל המערבי, אבל הגענו. מזיעים, צמאים. התארגנתי מבעוד מועד, הוצאתי מהתיק שני פתקים מרובעים של טלפון, שני עטים. "תראי מה כתבת?" הוא שאל אותי, "אז תראה מה אתה", והצצנו אחד לשני בתפילות, בימים שעוד חשבנו שעם בורא עולם מדברים דרך פתקים
להיות כמו כולם או להיות מיוחדת זה הולך ביחד, אולי זה תלוי באיזו מידה. להסתכל על עצמנו כמישהו זר ולדבר עלינו, עליו. זה יכול להיות מרתק. אם לרכל אז כבר על עצמנו / טורה שלח אפרת ברזל
