רוצים שהילדים ישתפו אתכם ברגשות שלהם? תלמדו אותם איך!

רוצים שהילדים ישתפו אתכם ברגשות שלהם? תלמדו אותם איך!

נחשו מה? ילדים לא נולדים עם כפתור "שיתוף רגשות". אבל הם כן נולדים עם ראדר חד לקלוט אתכם.

אם אתם שואלים את עצמכם: "למה הילד שלי לא מספר לי כלום?" "איך לגרום לו לשתף יותר?" "למה כשהוא חוזר מבית הספר הוא עונה לי ב'לא יודע' או 'היה בסדר'?"

הנה האמת: ילדים לומדים לשתף רגשות כשהם רואים אותנו עושים את זה.

אם אתם מסתירים רגשות – גם הם יסתירו.

אם אתם נמנעים מלדבר על מה שעובר עליכם – הם ילמדו להימנע.

אם אתם משתפים, בלי דרמה אבל בכנות – הם ילמדו ששיתוף זה טבעי ולא מסוכן.

איך עושים את זה נכון?

שיתוף בלי להעמיס: "היום הרגשתי לחוצה כי היה לי עומס בעבודה, אז עשיתי לי הפסקה קטנה וזה עזר לי." (לא צריך לפרוק עליהם הכול, רק לתת דוגמה קטנה)

לתת שם לרגשות: "אני מתגעגעת לסבתא היום, זה קצת מציף אותי, אבל אני מזכירה לעצמי את הזיכרונות הטובים איתה" (ככה הילד לומד לזהות ולהגדיר את מה שהוא מרגיש)

להראות שגם רגשות קשים הם חלק מהחיים: "הרגשתי מאוכזבת מעצמי היום, אבל החלטתי לנסות שוב מחר" (הילד לומד שלא צריך לפחד מרגשות קשים)

לשאול במקום לחקור: "קרה לך משהו שמעסיק אותך? אני כאן אם תרצה לשתף" (ולא "נו, מה קרה? למה אתה לא מספר?")

ילדים שגדלים בבית שבו שיתוף רגשות זה דבר טבעי, יהיו ילדים עם ביטחון רגשי, עם יכולת להביע את עצמם, ועם קשר עמוק יותר איתכם.

רוצים שהם יפתחו את הלב? תתחילו בפתיחה משלכם.

מאת: איילה ניסנוב, אמא מעצימה