הלכה שבועית: סיבת פטור טבילת כלים לכלי פלסטיק

סיבת פטור טבילת כלים לכלי פלסטיק

נושאי השיעור

פטור טבילה לכלים חד פעמי • פטור טבילה לכלי פלסטיק • כלים המקבלים טומאה • חיוב טבילה לכלי זכוכית • טבילה בכלי עצם • מתי נאמר הכלל שאין גוזרים גזירות מדעתנו • באיזה נסרים יש גזירת תקרה • דימוי כלי פלסטיק לכלי מתכות או לכלי חרס • מהו גמר מלאכה על ידי ישראל • במה אמרינן שיש בנין וסתירה בכלים • פירוק חוטי החשמל מהכלי כדי שיהיה שם ישראל על הכלי

כלים חד פעמי

בשיעור הקודם ראינו מה סיבת פטור טבילת כלים לכלים חד פעמי. הבאנו את הסוברים שדין טבילת כלים תלוי בדין טומאה וטהרה, וכל מקום שלא שייך טומאה וטהרה בכלים, לא שייך חיוב של טבילת כלים. הבאנו כמה סיבות לפטור כלים חד פעמי מטבילת כלים, הסיבה העיקרית שהבאנו מדברי הרמב''ם דכל חפץ שדעת האדם לזורקו מיד בגמר השימוש אין חל שם של כלי על אותו חפץ, וכל דבר שאינו כלי, אינו שייך בטומאה וטהרה, ולפיכך אינו שייך בטבילת כלים.

כלי פלסטיק

היום נדון האם כלי פלסטיק שאינם חד פעמי חייבים בטבילת כלים, או לא. בפשטות ללא הגמ' נראה מסברא לומר שכלי פלסטיק אינן חייבים בטבילה. שהרי הבאנו בשיעורים הקודמים דכל דין של טבילת כלים שווה לדיני טומאה וטהרה ומה שלא שייך בטומאה וטהרה אינו שייך בטבילת כלים, ולפי''ז נאמר שכיון שכלי פלסטיק אינם שייכים בטומאה וטהרה ממילא אינם שייכים אף בטבילת כלים.

כלים המקבלים טומאה

הנה הרמב''ם (פ''א דכלים ה''א) פוסק שבעה מיני כלים הן שמקבלין טומאה מן התורה ואלו הן, הבגדים והשקין וכלי עור וכלי מתכת וכלי עץ וכלי חרש. הנה לנו בדברי הרמב''ם שרק מיני כלים אלו מקבלים טומאה, אבל שאר כלים אינן מקבלין טומאה. ולכן נראה דכלי זכוכית וכלי פלסטיק שהרמב''ם לא מנה אותן בכלל הכלים שמקבלין טומאה, אינן מקבלין טומאה, ולפיכך גם נאמר שאינן חייבים בטבילת כלים.

כלי זכוכית דמו לכלי מתכת

אומרת הגמ' (ע''ז עה:) רב יצחק בר יוסף זבן מנא דמרדא מעובד כוכבים, סבר להטבילה, א''ל ההוא מרבנן כלי מתכות אמורין בפרשה. מבאר רש''י מנא דמרדא כלי אדמה וצפיעי בקר מעורבין ועושין מהן כלי. ומסיימת הגמ' הני כלי זכוכית הואיל וכי נשתברו יש להן תקנה ככלי מתכות דמו. מבאר רש''י הואיל וכי נשתברו אפשר להתיכם על ידי התכה, ככלי מתכות דמו ובעי טבילה.

מדאוריתא או מדרבנן

הנה מצינו שהוסיפה הגמ' עוד כלי (כלי זכוכית) שגם הוא בכלל הכלים שמקבלים טומאה. אלא שנחלקו הפוסקים האם כלי זכוכית אלו מקבלין טומאה מדרבנן או מדאוריתא. רוב הפוסקים סברו שכלי זכוכית מקבלים טומאה מדרבנן וממילא חיוב טבילת כלים לכלי זכוכית רק מדרבנן.

חיוב מדרבנן

בספר האשכול (בהלכות הלוקח כלי תשמיש מן הגוי) מביא את דברי הגמ' אמר רב אשי הני כלי זכוכית הואיל וכי נשתברו יש להן תקנה ככלי מתכות דמו, ומוסיף לבאר כלומר אע''ג דקרא לא מצריך טבילה אלא לכלי סעודה של מתכות, כלי זכוכית דיש להם תקנה בהתכה כמתכות, צריכין טבילה, וחזי לן מדרבנן שצריך טבילה.

ביאור בדבריו

הנה מוכח בדברי האשכול שבא לומר דכל חיוב טבילה לכלי זכוכית זה רק מדרבנן. וע''ז הדגיש ואמר כלומר. (שהרי כבר ביארנו דכל מקום שכתוב כלומר, פירושו כאילו אמר, דהיינו אל תפרש בפשטות מה חשבת אלא פירוש אחר) דהיינו אל תפרש שמכיון שכלי זכוכית דמו לכלי מתכות חיוב טבילתם יהיה מדאוריתא, אלא כיון שכלי זכוכית דומים לכלי מתכות יש עליהם גם חיוב טבילה אבל רק מדרבנן.

כלי עצם     

ולפי''ז אומר בשו''ת אהל אברהם (סכ''ז) שכיון שהתחדש לנו דכלי זכוכית הדומים למתכת (ע''י התכתם) יש בהם חיוב טבילה כדין כלי מתכת, אף כלי עצם דיש להם תקנה ע''י התכה, דינם ככלי מתכת וחייבים בטבילה.

חיוב כלי פלסטיק מכח הדמיון

ונראה דלפי שיטת שו''ת אהל אברהם אף כלי פלסטיק נאמר דחייבים בטבילת כלים, דכיון שלמדנו בגמ' שכלי זכוכית חייבים כיון שדומים לכלי מתכות, ומכאן למד אף כלי עצם מכח הדמיון, נאמר דאף כלי פלסטיק דיש להם אפשרות תיקון ע''י התכה שיהיו חייבים בטבילת כלים.

אין לגזור גזירות מדעתנו

אמנם מרן זצוק''ל בשו''ת יחוה דעת (ח''ג ס''ס) וכן ביביע אומר (ח''ד) הביא דברי האהל אברהם ותמה על דבריו. דכיון שכל הגזירה לטבילת כלים בכלי זכוכית היינו רק מדרבנן, איך אפשר לגזור גזירות מדעתנו. וכיון שיש גזירה ע''פ דימיון בכלי זכוכית לכלי מתכות, מנין לנו הכח לבוא ולגזור אף בשאר כלים.

הגזירה רק בכלי זכוכית

וכן פסק בשו''ת ציץ אליעזר (ח''ג סל''ז) וכן בשו''ת מלמד להועיל (יו''ד סכ''ט) דכל מה שעשו דמיון בין כלי זכוכית לכלי מתכות, היינו דוקא היכא דדימו וגזרו דהיינו רק בכלי זכוכית, אבל בשאר כלים אין לנו לגזור גזירות מדעתנו, ואף אם הם דומים לכלי מתכת אין לנו כח לגזור עליהם טבילת כלים.

פטור לכלי פלסטיק

ולפי''ז סברו האחרונים להתיר כלי פלסטיק מטבילת כלים. דאף על גב דכלי פלסטיק דומים לכלי מתכת בדיוק כמו כלי זכוכית. כיון שלא גוזרים גזירות מדעתנו, אין לנו אלא מה שחז''ל הוסיפו לחיוב טבילת כלים, ולכן רק כלי זכוכית נוספו בטבילת כלים.

כלי פלסטיק בכלל הגזירה

בשו''ת מנחת יצחק (ח''ג סס''ז) לא הסכים להיתר זה, וסבר דכיון שהגזירה בין כלי זכוכית לכלי פלסטיק היא גזירה שווה, ואין הבדל בין הטעמים, לכן גם כלי פלסטיק לכאורה חייבים בטבילה, שהרי הם ניתכים כמו כלי מתכות. וכיון שגילו לנו חז''ל שדבר הניתך חייב בטבילת כלים לגבי כלי זכוכית, אף כל כלי הניתך, נרבה ונאמר שחייב בטבילת כלים, ולכן אף כלי עצם וכלי פלסטיק הניתכים חייבים בטבילת כלים.

יטביל בלא ברכה

אמנם סבר המנחת יצחק דכיון שבכלי פלסטיק יש שינוי בין הכלים ולא כל כלי פלסטיק דומים, ויש כלי פלסטיק שאינם ברי התכה, הלכך כלי פלסטיק חייבים בטבילה אבל בלא ברכה, בשונה מכלי זכוכית שחייבים בטבילה עם ברכה.

המחמיר תבוא עליו ברכה

ואף בשו''ת יחוה (הנ''ל) דעת סבר דאע''ג דאין אנו גוזרים גזירות מדעתנו ולכן אין לנו לדמות כלי פלסטיק לכלי מתכות, בכל אופן סבר דמי שהטביל כלי פלסטיק (בלא ברכה) תבוא עליו ברכה.

שיטתם צריכה הסבר

ולענ''ד אינו מובן שיטת הסוברים שלא לדמות כלי פלסטיק לכלי זכוכית, והרי כיון שמצינו מושג זה של גזירה על דבר שדומה לכלי מתכות, וגזרו על כלי זכוכית מכח הדמיון לכלי מתכת, מדוע לא נאמר על כלים נוספים שדומים אף הם לכלי מתכות שיהיו חייבים בטבילת כלים. דאף אם נוסיף עוד כלים שדומים באופן שווה לכלי מתכות זה אינה גזירה נוספת על גזירת חז''ל. ורק אם נוסיף גזירה על דבר אחר ממה שאמרו חז''ל אפשר לומר אין גוזרים גזירות מדעתנו, אבל כלים שכבר מצינו בהם גזירה שמא יטעו בני אדם שכיון שהם דומים לכלי מתכות יטעו בין הכלים ולכן חייבים בטבילת כלים. וכיון שמצינו עוד סוג של כלי שדומה בדיוק לגזירת חז''ל מדוע לא נכניס אותו תחת אותה גזירה של חז''ל.

גזירת תקרה

והוכחה לדברים. מצינו לגבי גזירת תקרה בסוכה. בשו''ע (סימן תרכט סי''ח) פוסק שאין לסכך בנסרים שרוחבן ארבעה. וטעם האיסור מכיון שנסרים אלו דומים לתקרת בית. וחיישינן שמא ישב תחת תקרת הבית שדר בו כל השנה, ויאמר מה לי בסוכה מה לי בבית, הלכך אסרו לסכך בנסרים אלו, וגזירה זו נקראת גזירת תקרה. הדרכי משה (סק''ט) מביא בשם ההגהות מימוניות דהואיל ובזמן הזה מסככין את הבית אף בנסרין שאין בהם ארבעה טפחים, איכא גזירת תקרה אף על נסרים הפחותים מארבעה טפחים.

גזירה אף בנסרים של שלשה

והנה לא עלה על דעת איש לומר שמותר לסכך בנסרים של שלשה טפחים אף שנוהגים לסכך בהם בתים, מטעם שאין אנו יכולים לגזור גזירות מדעתנו. דכיון שגזירה זו נאמרה על ארבעה טפחים שמא יטעה האדם ולא ימצא הבדל בין ביתו לבין סוכתו וילך לישב בביתו ויבטל מצוות סוכה. אותה גזירה נשארה קיימת וכיון שהמציאות השתנתה ועושים בתים אף בשלשה טפחים אותה גזירה הקיימת תחול על אותם נסרים ולא הוי גזירה חדשה.

לכאורה כלי פלסטיק חייבים

ולפי''ז רואים דלא בכל מקום אומרים הוי גזירה חדשה ולא גוזרים גזירות מדעתנו. אלא דרק במקום שהגזירה היא חדשה לגמרי כגון שיאמרו שאסור לשים שעון שבת בתקע שמא יבוא לכבות מדין הגזירה בנר שחששו שמא יטה את הנר. דזה גזירה חדשה ולא גוזרים גזירות מדעתנו. אבל במקום שהטעם קיים והגזירה עומדת, ורק הוספנו עוד פריט שעולה ונכנס תחת אותה גזירה, ודאי נגזור על אותו דבר. ולכן בנדון דידן שכלי פלסטיק דומים ממש לכלי זכוכית בעניין התכתם, וכיון שדימו כלי זכוכית לכלי מתכת רק בגלל שהם ניתכים, לכאורה נאמר דאף כלי פלסטיק יכנסו לאותה גזירה של כלי זכוכית ויהיו אף הם ככלי מתכת ויהיו חייבים בטבילה.

תחילת ברייתן מן החול

ולפי''ז צריך להבין מה טעם ההיתר בכלי פלסטיק שאין אנו נוהגים לטובלם כלל. אפשר לומר ע''פ הגמ' בשבת (טו:) אמר רבי יוחנן אמר ר''ל מאי טעמא גזור רבנן טומאה בכלי זכוכית, הואיל ותחילת ברייתן מן החול, שווינהו רבנן ככלי חרס. בהמשך הגמ' אלא מעתה לא ליטמאו כלי זכוכית אלא מגבן שהרי כלי חרס אין טומאתן אלא מאוויריהן ומאחוריהן אבל לא מגביהן, וכיון שלמדנו טומאה בכלי זכוכית מכלי חרס, שיהיה דינם שווה. תירצה הגמ' כיון שאם נשתברו כלי זכוכית יש להם תקנה, שווינהו רבנן ככלי מתכות שגם להם יש תקנה.

צריך להבין

ולכאורה צריך להבין את דברי הגמ' דבתחילה אמרה דכל חידוש שכלי זכוכית נטמאים מכיון שהם דומים לכלי חרס דשניהם באו מן החול, וא''כ מדוע לאחר מכן אמרה הגמ' שלא להקל בטומאתן כיון שהם דומים לכלי מתכות. הרי אם הם נלמדים מכלי חרס, נלמד מהם את כל דיני כלי חרס ומה שלא שייך בכלי חרס לא יהיה שייך בכלי זכוכית.

תחילה צריך להחל שם טומאה

אלא צריך לבאר דברי הגמ', דבתחילה רצתה הגמ' להחיל שם טומאה על כלי זכוכית, וכדי להחיל שם טומאה על כלי צריך שיהיה הכלי דומה במהותו לכלי המקבל טומאה, וכיון שכלי זכוכית מגיע מן החול ויש לו את התכונה של כלי החרס נמצא שהוא דומה במהות לכלי המקבל טומאה, ולכן חל על הכלי שייכות של כלי המקבל טומאה. ורק אחר שראינו את שלב א' שכלי זכוכית שייכים בטומאה, באה הגמ' לומר את פרטי הטומאה מהיכן יקבלו טומאה. ובזה אמרה דכיון שהם דומים לכלי מתכות יש להם טומאה גם מגבן כמו כלי מתכות. והמקור לזה הם המה דברי התוס' בשבת (טז. ד''ה אלא), עי''ש.

חיוב טבילה אחר שייכות לטומאה

ולפי''ז צריך לומר דהגמ' בעבודה זרה (עה:) שאמרה דכלי זכוכית חייבים בטבילה מכיון שהם דומים לכלי מתכות דשניהם יכולים לתקנם על ידי התכה, כל זה אמרה הגמ' רק אחר שראינו בגמ' בשבת (טו:) שכלי זכוכית שייכים בטומאה וטהרה. אבל אילולי שהיו דומים במהותם לכלי חרס ולא היה שייך בהם טומאה וטהרה, לא היינו יכולים לחייבם טבילה בשום אופן.  

פטור טבילה לכלי פלסטיק

ולפי''ז בנדון דידן האם כלי פלסטיק חייבים בטבילה או לא. אפשר לומר פשוט שאינם חייבים טבילה. שהרי כדי לחייב כלי בטבילה אנו צריכים דבר ראשון שיהיה שייך בדיני טומאה וטהרה. וכיון שאין כלי פלסטיק דומה במהותו לכלי זכוכית ולכלי חרס, שהרי פלסטיק אין ברייתו מן החול, נמצא שאין כלי פלסטיק שייכים כלל בטומאה וטהרה, וכיון שכן ודאי שלא שייך לחייב כלי פלסטיק בטבילת כלים, שהרי כלי שאינו שייך בטומאה אינו שייך בטבילת כלים. ואף שהוא דומה בדמיון לכלי מתכת שהרי שניהם ניתכים, בכל אופן כיון שבמהותו אינו דומה לכלי מתכות אינו חייב בטבילה.

זה עיקר ההיתר

ולענ''ד זה עיקר ההיתר שאין חיוב טבילת כלים בכלי פלסטיק. אפשר לצרף עוד סניפים להקל שלא גוזרים גזירות מדעתנו כמו שסברו האחרונים, אבל העיקר כדביארנו שכלי פלסטיק אינם שייכים כלל בדיני טומאה וממילא אינם שייכים בטבילת כלים.

גמר מלאכה על ידי ישראל

יש עוד הלכה בדיני טבילת כלים. ידוע שישנם חנויות בבני ברק או אנשים פרטיים שרוצים להיפטר מטבילת כלים, כגון בכלים חשמליים שהמים יכולים להזיק להם. ולכן הם מפרקים איזה חלק בכלי ומחברים אותו בחזרה. ובכך הוי גמר מלאכת הכלי נעשית בידי ישראל, וכל כלי שגמר מלאכתו על ידי ישראל שם ישראל עליו ואינו חייב בטבילת כלים.

דווקא בקלקול גדול

אלא שצריך לדעת שלא כל קלקול קטן בכלי ותיקונו לאחר מכן, הופך את הכלי לגמר מלאכה על ידי ישראל ושם ישראל עליו, אלא רק קלקול שהוא גדול בכלי, אם תיקונו בא על ידי הישראל לאחר מכן, הוי גמר מלאכתו על ידי ישראל ושם ישראל עליו ואינו חייב בטבילת כלים.

יסוד ע''פ הר''ן

הנה מצינו את דברי הר''ן (שבת קב:) לעניין בנין וסתירה בכלים שאומר כלל מתי מעשה האדם נחשב לסתירה ובנין בכלים ומתי מעשה האדם אינו נחשב לבונה וסותר בכלים. ועל פי זה נלמד לנדון שלנו איזה קלקול חייב האדם לעשות כדי שאם יתקנו לאחר מכן יהיה חייב בטבילת כלים.

כשאין הדיוט יכול להחזירו

אומר הר''ן (שם) אפילו כלי שנתפרק וצריך אומן בחזרתו כל שהחזירו בשבת חייב עליו משום בונה משעה שנתפרק ואין הדיוט יכול להחזירו בטל מתורת כלי ונמצא שכשמחזירו עושה כלי כבתחילה.

כלל בידינו

הנה לדברי הר''ן כלל בידינו כל כלי שפירקו עד שאין ההדיוט יכול להחזירו הוי פירוק וכשבונה אותו שוב הוי בונה, אבל כלי שנתפרק באופן שכל הדיוט יכול להחזירו אינו נחשב לבניית כלי מחדש.

צריך לפרקו לגמרי

ולפי זה צריך לומר דאם רוצה אדם לפטור כלי חשמלי מטבילת כלים צריך לפרקו לגמרי באופן שאין כל הדיוט יכול לחברו מחדש. דכדי שיהיה שם ישראל על גמר מלאכתו צריך שיהיה מעשה חשוב של חיבור כאילו הישראל בנה את הכלי וזה רק באופן שפירק את הכלי כדי שרק אומן יודע לתקנו בחזרה.

פירוק ההלחמה

ולכן מי שפירק את החיבורים של השקע, פתח את את הבורג והוציא את הפלוס והמינוס ולאחר מכן מחזיר בחזרה, אין מעשה זה נחשב לגמר מלאכה על ידי הישראל ואין על הכלי שם ישראל, דכיון שמלאכה זו היא מלאכת הדיוט וכל אדם יודע לחבר את חוטי החשמל ולסגור את הבורג אין במעשה זה כלום. ורק אם יעשה פירוק, כגון שיפרק את החוטים שחיבורם רק על ידי הלחמה, וכדי לחבר שוב את החוטים צריך להלחים, וזה לא כל הדיוט יודע לעשות, ולכן אם עשה מלאכה כזו אפשר להחשיבו כגמר מלאכה על ידי ישראל ופטור מטבילת כלים.   

להורדת העלונים 'הלכה שבועית' לחצו >>

להצטרפות לקבלת העלונים במייל מידי שבוע שלחו הודעה ל[email protected]