"האבנים המדברות": ציור מרטיט של יוסי ביטון ברוח ימים אלו

השבוע צויין עשרה בטבת, יום התענית שמסמל את תחילת המצור על ירושלים ואת תחילת החורבן שהוביל להרס בית המקדש הראשון. ציורו של יוסי ביטון, "האבנים המדברות", מצליח לחבר באופן ייחודי בין זיכרון החורבן לבין התקווה והכמיהה העתיקה לבניין הבית השלישי, לשלום בארץ ישראל, ולשיבה של כל העם היהודי אל אדמתו.

חיבור עמוק בין עבר, הווה ועתיד

במרכז הציור ניצב הכותל המערבי – לא רק שריד היסטורי, אלא סמל על-זמני לחוסן, אמונה ותקווה. ביטון מעניק לכותל חיים משלו, כשהוא מצייר אותו במרקם ובגוונים שמעניקים לו נוכחות רוחנית ועמוקה. כל אבן בציור נראית כמדברת בשפה עתיקה, מספרת סיפור של דורות שהגיעו לכאן לתפילה, בכי ושמחה.

שורת הדמויות המצוירות בחלקו התחתון של הציור נראית קטנה ושברירית לעומת כובד משקלו של הכותל. עם זאת, הן מהוות את ליבת היצירה – מייצגות את הקשר האישי והאינטימי של כל יהודי עם המקום הקדוש הזה.

אור וצל – דיאלוג פנימי

השימוש של ביטון באור וצל בציור אינו מקרי. האור הבוהק שמאיר חלקים מהכותל מסמל את התקווה והאמונה, את האור האלוקי שממשיך ללוות את העם היהודי למרות הכאב והחורבן. לעומת זאת, הצללים שעל האבנים ובסביבת הדמויות מזכירים את המאבקים, האתגרים והחספוס שבדרך הארוכה לגאולה.

האור החוזר על פני הרצפה, שמתחת לדמויות המתפללות, יוצר תחושת השתקפות כמעט מיסטית. זו אינה רק תמונה של העולם הפיזי, אלא גם ראי פנימי – הזמנה לצופה לשאול את עצמו מהו הקשר האישי שלו למקום הזה ולמסריו.

האבנים המדברות – סיפור של תקווה ושיבה

הכותל המערבי, כפי שהוא משתקף בציורו של ביטון, הוא סמל לא רק לעבר ולחורבן אלא לעתיד ולגאולה. "האבנים המדברות" מצליח לשלב בעדינות את הסיפורים של מיליוני האנשים שביקרו בו לאורך הדורות – כאלו שהשאירו בין חריצי האבנים תפילות ומשאלות לב.

ביטון מצליח להעביר בציורו מסר של תקווה עכשווית – התקווה לא רק לבניין בית המקדש השלישי ולשלום בארץ ישראל, אלא גם לחזרת כל בנינו, חיילינו ונעדרינו במהרה ובשלמות. השאיפה היא לראות את העם השלם שב על אדמתו, "וְשָׁבוּ בָנִים לִגְבוּלָם," כשהם חיים בביטחון, ברוגע ובשלום.

באמצעות טכניקת הציור הייחודית שלו, ביטון מעניק לכותל נוכחות על-טבעית כמעט. האבנים אינן דוממות – הן מתעוררות לחיים, מספרות את סיפורו של עם ששרד נגד כל הסיכויים, ומביעות תקווה לעולם שבו יתגשמו תפילות כל הדורות.

הצופה כשותף ביצירה

יוסי ביטון מצליח ליצור אמנות שאינה רק חזותית אלא גם חווייתית. הצופה בציור מוצא את עצמו שותף במסע – עומד לצד הדמויות מול הכותל ושואל: מה הייתי מבקש או מביעה אני? היצירה מזכירה לנו שהכותל אינו רק מקום גיאוגרפי, אלא סמל חי ונושם שמחבר בין שמיים וארץ, בין עבר לעתיד ובין יחידים לעם שלם.

אמנות שמחברת אותנו לעצמנו

"האבנים המדברות" הוא יצירה שמצליחה להנציח את הכותל לא רק כמקום קדוש, אלא כמרחב שממשיך לגעת בנפשם של מיליוני אנשים. במיוחד בשבוע שבו ציינו את עשרה בטבת, היצירה מקבלת משמעות נוספת – תזכורת לא רק לכאב החורבן, אלא גם להבטחה לגאולה, לשיבה מלאה של העם היהודי אל ארצו, ולשלווה שתחזור לשרור בכל פינה בארץ ישראל.

להתרשמות ורכישת יצירותיו של יוסי ביטון, בקרו באתר: https://yossibittonart.com/