הלכה שבועית: טבילת כלים לבתי מלון מסעדות ואולמות

טבילת כלים לבתי מלון מסעדות ואולמות

נושאי השיעור

דווקא כלי סעודה חייבים בטבילה • כלים שמכשירים את המאכל כגון סירים • מיקסר שמערבל הבצק • מטחנת בשר • מטחנת קפה • מטחנת תבלינים • מפצח אגוזים • צ'יפסר ומצנם • כלים שבבית מלון במסעדה או באולם • כלים שאולים • מה המקור לפטור כלי סחורה מטבילה • אלו כלים נחשבים לכלי סחורה • בעל אולם שמוכר כליו • בעל אולם שאוכל ושותה באולם שלו 

כלי סעודה

בשיעורים הקודמים למדנו כמה דינים בדיני טבילת כלים. ראינו שלא כל כלי חייב בטבילת כלים, אלא רק כלים השייכים לסעודה. למדנו זאת מהפסוק ''כל אשר יבוא באש תעבירו באש'' ואלו כלים שבאים באש הוי אומר אלו כלי סעודה, הלכך רק כלי סעודה חייבים בטבילת כלים.

סירים מכשירים מאכל

עוד ביארנו שכלי סעודה אלו לאו דווקא כלים שאוכלים איתם ממש שהם ודאי חייבים בטבילה מדין כלי סעודה, אלא אף כלים שעל ידם המאכל נהיה מוכשר לאכילה, אף הם חייבים בטבילת כלים ודינם ככלי סעודה. ולכן סירים וכיוצא בזה אף על פי שלא אוכלים איתם ממש, אלא שעל ידם המאכל נהיה מוכשר לאכילה חייבים בטבילת כלים כדין כל כלי סעודה. 

נוגעים במאכל

ובודאי כל האמור היינו דווקא בכלים שנוגעים במאכל, אבל כלים שאינם נוגעים ממש במאכל, אינם טעונים טבילה כלל.

מיקסר

עוד ראינו לגבי מיקסר. אותם חלקים שאיתם מערבלים את הבצק, אינם טעונים טבילה כיון שאותו בצק אינו ראוי לאכילה בגמר השימוש במיקסר, וכל דבר שאינו ראוי לאכילה בשעת השימוש, אינו טעון טבילה. אבל אותם חלקים שאיתם מקציפים את הביצים כיון שאותה קצפת שנעשית לאחר השימוש ראויה מיד לאכילה, חלקים אלו חייבים בטבילה.

סכין

סכין שחותכים איתו מאכלים, אפילו אם שימושו הקבוע אינו לאכילה, ורק בדרך עראי משתמש איתו למאכל חייב בטבילה. דכל כלי סעודה אף בדרך עראי חייב בטבילה.

מטחנת בשר

מטחנת בשר. כיון שהבשר שטוחן במטחנה אינו ראוי לאכילה כמות שהוא אלא טעון בישול לאחמ''כ, אין  המטחנה טעונה טבילה. אלא אם כן דרכו לטחון במטחנה שאר מאכלים שראוים לאכילה כמות שהם שאז חייב בטבילה מדין כלי סעודה.

מטחנת קפה

מטחנת קפה. כיון שיש אנשים שאוכלים את הקפה כמות שהוא לאחר קלייה עם סוכר, חייב בטבילה. וכ''כ הגינת ורדים לגבי קפה שלאחר קליה מותר לבשלו בשבת דאין בישול אחר בישול, וסברתו מכיון שיש הולכי דרכים שאוכלים את הקפה כמות שהוא, דין מבושל יש בו שהרי ראוי לאכילה. לפי''ז מטחנת קפה חייב להטבילה כשאר כלי סעודה.

מטחנת תבלינים

מטחנת תבלינים. לכאורה היינו אומרים שאינה חייבת בטבילה מכיון שלא אוכלים את התבלינים עד שיבשלו אותם עם המאכל על גבי האש. אלא שמכיון שהתבלין בעצמו כן ראוי לאכילה אף ללא הבישול, אלא שכלשעצמו כשהוא מרוכז קשה לאכול ממנו, אבל ברגע שיפזרו אותו על המאכל הוא כבר ראוי לאכילה אף ללא הבישול, לכן מטחנת זו חייבת בטבילה כשאר כלי סעודה. ועיקר הבישול הוא לצורך המאכל ולא לצורך התבלין.

מפצח אגוזים

כלי שמפצח אגוזים. תפקידו של הכלי להוציא את הקליפה שעל גבי המאכל, וכיון שאין תפקידו של הכלי להכשיר את המאכל אלא רק להסיר מונע מהמאכל, אין הכלי נחשב בכלל כלי סעודה, ואף אם לפעמים הכלי נוגע במאכל אין זה איסור ואינו חייב בטבילה, דסוף סוף אין עליו שם של כלי סעודה.

צ'יפסר ומצנם

מצנם טעון טבילה כיון שהוא משמש את הלחם שראוי לאכילה, ואם יש לו רשת שנשלפת יכול להטביל רק את הרשת. כמו כן הבאנו לגבי הצ'יפסר שאינו חייב להטביל את כולו אלא רק את הרשת שנוגעת במאכל, אבל כל הכלי אינו חייב בטבילה, וכן גוף החימום אף אם נוגע במאכל אינו חייב בטבילה, כיון שיש עליו שם של אש ולא שם של כלי סעודה ואין אש חייבת בטבילה.

כלים שבבית מלון

כעת נראה דין של כלי סחורה. נגענו בנדון בשיעורים הקודמים וכעת נרחיב בנדון. בתי מלון, מסעדות ואולמות שיש להם כלים המיועדים לאורחים, בכל יום יש אורחים חדשים שמשתמשים בכלי הסעודה שלהם, האם יהיו חייבים בטבילה ככל שאר כלי סעודה או שנאמר שכלים אלו דינם ככלי סחורה ופטורים מטבילה. 

כלים שאולים

בגמ' בע''ז (עה:) אומרת דחיוב טבילת כלים אינו אלא בכלים הלקוחין מן הגוי דאז עברו מבעלות גוי לבעלות ישראל, אבל כלים השאולים מן הגוי אינם טעונים טבילה כיון שאינם ברשות ישראל.

שאילה מישראל

אומר תוס' (שם ד''ה אבל שאולין לא) אומר רבינו שמואל ישראל ששאל כלי מישראל חבירו שקנה הכלי מהגוי, צריך טבילה, כיון שבא לידי חיוב טבילה ביד ישראל הראשון.

הבנה בדברי תוס'

וצריך לבאר בדברי תוס', שהיתה הוה אמינא לומר דלפי הגמ' שאמרה שכלים שאולין אינו חייב בטבילה, דכל שאילה אינה מחייבת בטבילה, אלא דוקא לקיחה מחייבת, קמשמע לן דכל הפטור בדברי הגמ' גבי שאולין זה דווקא בשאולין מן הגוי מכיון שלא עבר לרשות הישראל ע''י השאילה וממילא טבילה לא תועיל שהרי הכלי עדיין בבעלות הגוי, אבל שאולין מהישראל שהרי הישראל הראשון כבר התחייב ע''י שקנה הכלי מן הגוי, ודאי חייבים בטבילה אף אם שאל אותם.

שאל מחבירו שלקח לקלפים

אומר ההגה' אשר''י על דברי התוס' אבל לקחו חבירו מהגוי לחתוך בו קלפים ולא לצרכי סעודה ובא חבירו הישראל ושאל ממנו הכלי לצרכי סעודה אין צריך להטבילו שהרי שאול הוא בידו. דכל מה שחייב הישראל השני אף בשאילה זה דווקא אם חל חיוב טבילה אצל הישראל הראשון אבל אם אין חל חיוב אצל הישראל הראשון וכגון כאן שלקחו לקלפים, אם השני השאיל אף לצרכי סעודה אינו חייב.

קנאם הישראל לסחורה

סבר הבית יוסף לומר (לפי דברי ההגה' אשר''י) וזה לשונו, ונראה לי דישראל שקנה כלי מגוי לסחורה, אם מכרו לישראל אחר אין הקונה צריך להטבילו דכיון שלא נתחייב ביד הראשון שהרי לא היה עומד אלא לסחורה, לא צריך טבילה. ולמד דין זה מדברי ההגה' אשר''י דאם לקחו הישראל מהגוי לקלפים ולא לצרכי סעודה אין השני השואל חייב להטבילו, והוא הדין אם קנה הראשון לסחורה, והשני קנה ממנו אינו חייב להטבילו.

חזר בו בדבריו

אלא שסיים הבית יוסף וחזר בו וכתב, ומדסיים (ההגה' אשר''י) וכתב שהטעם שאינו חייב בטבילה כיון ששאול הוא בידו, משמע שאם לקוח בידו חייב בטבילה אף אם הראשון לקחו לקלפים, ולא היה הכשר אצל הראשון מכיון שלא היה חייב, אבל השני חייב בטבילה.

קנה מהחנות חייב בטבילה

ולפי''ז יוצא לדברי הבית יוסף דבהוה אמינא רצה לומר שכל מי שקונה כלים מהחנות אינו חייב בטבילה דכיון שבעל הבית קנאם לסחורה מהגוי אינו חייב עוד בטבילה אף מי שקונה ממנו. קמ''ל סבר הבית יוסף דכל מי שקונה מהחנות חייב בטבילה ואף שאצל בעל הבית הם לסחורה ואינו חייב בטבילה כיון שיכנסו לרשות ישראל הקונה שחייב בטבילה ודאי יהיה חייב להטבילם מיד.     

מקור לפטור כלי סחורה

הנה המקור שמצאנו לגבי כלי סחורה שאינם חייבים בטבילה זה מדברי הגמ' שאמרה שכלים שאולים אינם חייבים בטבילה, וע''ז הוסיף תוס' דכל זה שכלים שאולים פטורים רק בשאל מן הגוי ולא בשאל מהישראל, וע''ז הוסיף ההגה' אשר''י ואמר שאם לקח הישראל לצורך קלפים והשני שאל ממנו לסעודה פטור מטבילה, וע''ז הוסיף הבית יוסף שאף מי שלקח לצורך סחורה והשני קנה ממנו אינו חייב בטבילה. הנה מדברי הבית יוסף למדנו שכלי סחורה אינם חייבים בטבילה.

סיבת הפטור

ובאמת עלינו להבין מה טעם לפטור כלי סחורה מחיוב טבילת כלים. האם מכיון שטבילת כלים היא דוקא בכלי סעודה ואילו כלים לסחורה אין עליהם שם של כלי סעודה כיון שלא אוכלים בהם אלא סוחרים בהם. או שנאמר שטעם פטור טבילת כלים לכלי סחורה מכיון שכל חיוב טבילת כלים היא דוקא בכלים שיוצאים מרשות הגוי ונכנסים לרשות פרטית של ישראל, וכיון שבכלי סחורה, אין הכלי נכנס תחת בעלות פרטית של אדם אלא הם עומדים למסחר, מטעם זה אין עליהם חיוב טבילה ויהיו פטורים כדין כלים שאולים.

נפקא מינה

נפק''מ לגבי כלים שבצימרים או בתי מלון מסעדות ואולמות, האם צריך להטבילם או שנאמר דאף אלו בכלל כלי סחורה ופטורים מטבילה. דאם נאמר הטעם לפטור כלי סחורה מטבילת כלים מכיון שכלי סחורה אינם מיועדים לאכילה אלא לסחורה ואין עליהם שם של כלי סעודה, כאן באולמות כיון שאוכלים ושותים בהם יש עליהם שם של כלי סעודה, ויהיו חייבים בטבילה. אבל אם נאמר שטעם הפטור מחיוב טבילת כלים לכלי סחורה, זה מכיון שאין עליהם שם בעלות פרטית, אף באולמות ומסעדות, כיון שאין על הכלים שם של בעלות פרטית אלא הם מיועדים לאורחים בכל יום לאדם אחר, כל כלים אלו יהיו פטורים מטבילת כלים. ולמרות שבעל הכלים הוא ידוע כגון בעל המסעדה, מכל מקום כיון שיעוד הוא לאכילת כל אדם אין המשתמש ידוע, דהוא עומד לכל אדם.

מנהג העולם

הפוסקים הביאו דמנהג העולם שלא לטבול כלים אלו. וכן הביא בערוך השולחן, השבט סופר (חיו''ד סט''ז), החיי אדם, בשו''ת מנחת ויצחק (ח''א סימן מ''ד) ועוד פוסקים. ועי''ע בדרכי תשובה (סימן קכ סק''ע).

דעת החולקים

בשו''ת לבושי מרדכי (חיו''ד סימן פ''ג) סבר לחלוק על הפוסקים וסבר דכל כלי שאדם אוכל ושותה ממנו, אינו נחשב לכלי סחורה, ואף שהמנהג פשוט לא לטבול, להלכה סבר שחייבים בטבילה. ויסבור דכלי סעודה היינו כלים שעומדים למכירה.

יטביל בלא ברכה

בשו''ת יחוה דעת (ח''ד סימן מד) סבר שכלי אולמות ומסעדות וכדו' אינם חייבים בטבילה ולמד זאת מדברי הבית יוסף מדין כלי סחורה, אלא שאמר שמי שרוצה להחמיר על עצמו יכול להטביל בלא ברכה.

מה הם כלי סחורה

ובאמת עלינו לחקור בדברי הבית יוסף שאמר דכלי סחורה פטורים מטבילה לגבי אלו כלים אמרם, האם דיבר בכלי מסחר ממש העומדים למכירה דווקא, או שדבריו נאמרו אף בכל כלים שנמצאים באולמות ומסעדות שאוכלים ושותים בהם, אף אלו בכלל כלי סחורה דכיון שכלים אלו אינם פרטיים של בעל הבית כשאר כלי סעודה סתם אינם חייבים בטבילה.

שני חידושים בדברי הב''י

אם נעיין היטיב בדברי הבית יוסף (יו''ד סימן קכ ס''ח) נראה שכתב שני חידושים בדבריו. הנה כתב וזה לשונו ונראה לי דישראל שקנה כלי מגוי לסחורה, אם מכרו לישראל אחר אין הקונה צריך להטבילו דכיון שלא נתחייב ביד הראשון שהרי לא היה עומד אלא לסחורה, לא צריך טבילה. וכאן חידש שני חידושים חידוש א' שכלי סחורה פטורים מטבילה חידוש ב' שאם קנה הישראל השני יהיה פטור ולא רק אם שאל השני. ועל זה (חידוש ב') חזר בו הבית יוסף וסבר שאם קנה הישראל השני יהיה חייב וכל הפטור רק בשאול.

הכרח הדברים

ומוכרחים הדברים. שהרי לכאורה צריך להבין אם הבית יוסף רצה לחדש רק את החידוש השני שאף אם קנה הישראל השני יהיה פטור מטבילה, היה הבית יוסף אומר על דברי ההגה' אשר''י לא רק בשאול פטור מטבילה אלא אף בקנה פטור מטבילה, ולא היה מביא דוגמא נוספת של ישראל שקנה לסחורה וכו' ומכח שהביא דוגמא מיוחדת והאריך בלשונו וכתב ונראה לי דאף אם לקחם הראשון לסחורה וכו', משמע שבא לחדש עוד חידוש שאף כלי סחורה יהיו פטורים מטבילה.

מה חידוש יש בכלי סחורה

לאחר שראינו שהבית יוסף בא לחדש שני חידושים ולא רק חידוש אחד, נמשיך ונעיין בדברי הבית יוסף. אם הבית יוסף רצה לחדש לנו עוד חידוש דאף כלי סחורה אינם חייבים בטבילה. דהיינו לא רק כלים שקנאם לקלפים מהגוי אלא אף כלים שקנאם לסחורה. צריך להבין מה חידוש בדבריו, דאם נאמר דאותה סחורה היינו כלי סחורה ממש שעומדים למכירה, מה חידוש גדול יש כאן שלזה טרח הבית יוסף לכתוב מקרה מיוחד, והרי זה פשוט שכל כלי שהוא אינו עומד לאכילה אין שם כלי סעודה עליו וכמו לקלפים שאינו עומד לסעודה פטור מטבילה אף כלים שעומדים לסחורה שאינם עומדים לאכילה ממש כרגע אינו חייב בטבילה. וזה היה פשוט.

כלי סחורה אף שאוכלים בהם

אלא בהכרח לומר דבא הבית יוסף לומר לנו חידוש גדול, דכלי סחורה אלו אף כלים של אולמות ומסעדות דאף שאוכלים איתם ממש יהיהו פטורים מטבילה, דכיון שלא נכנסו לבעלות פרטית אין עליהם שם של כלי סעודה אלא כלי סחורה ויהיו פטורים מטבילה, ועוד המשיך עוד חידוש דאולי אף מי שקנה מאותו ישראל יהיה פטור מטבילה ועל זה אמר קמ''ל שחייב בטבילה, כי קניה אינה פוטרת וכל הפטור הוא רק בשאול. אבל החידוש הראשון בדבריו ודאי נשאר בעינו, דכל כלי סחורה היינו אפילו אוכלים בהם, כיון שאינם בבעלות פרטית פטורים מטבילת כלים. נמצא שדברי הבית יוסף נאמרו בכלי אולמות ומסעדות דכל אלו בכלל כלי סחורה ופטורים מטבילה

יש מחמירים על עצמם

יש כאלו שלא דייקו היטיב בדברי הבית יוסף ומחמירים על עצמם וטובלים את כל הכלים של האולמות, והדבר גובל בטירחא מרובה וגדולה מאוד. והנה אם מדייקים בדברי הבית יוסף נראה שכתב פטור טבילת כלים לכל כלים אלו, ולא לחינם כתבו כל הפוסקים דמנהג העולם שלא לטבול כלים אלו.

בעל אולם שמוכר כליו

ולכן לפי''ז אם בעל האולם החליט למכור את כל הכלים של האולם על מנת לחדש את הכלים הישנים בכלים חדשים, אף אם בעל האולם החמיר על עצמו וטבל אותם, חייב הקונה ממנו לטובלם שוב, דכיון שבידו היה פטור מלטובלם כיון שלא היה עליהם שם של בעלות פרטית, כעת חייב הקונה הפרטי לטובלם.  אלא שיחזור ויטבול ללא ברכה לחוש לדעת הלבושי מרדכי.

טבילת כלים לבעל האולם

אלא שצריך לעיין האם אותו בעל המסעדה או בעל האולם שמידי פעם אוכל באולם שלו, האם הוא חייב בטבילת הכלים קודם שאוכל מדין שימוש פרטי בכלים.

חידוש האיסור והיתר

הנה הט''ז (יו''ד קכ סק''י) והש''ך (סקט''ז) אחר שהביאו דברי השו''ע והרמ''א דאם הישראל קנאו מהגוי לצורך מלאכה והשאילו לחבירו לצורך אכילה, אין צריך להטבילו כיון שהוא שאול בידו. והם המה דברי הגהות אשר''י. הביאו דברי האיסור והיתר (כלל נח דין פח) דחבירו חייב טבילה דנחשב שכבר נתחייב ביד ראשון. דהואיל ואם היה הישראל הראשון רוצה להשתמש בו לסעודה אפילו עראי היה חייב בטבילה. לפיכך נחשב נתחייב ביד הראשון וכשהשני בא להשתמש לאכילה חייב בטבילה. והכריעו הש''ך והט''ז להחמיר כדעתו להטבילו ללא ברכה.

להלכה

אמנם להלכה אין צריך לחוש לזה אחר שדברי הבית יוסף מבוססים ע''פ הראשונים וכן פסק השו'''ע וגם הרמ''א הסכים עמו. ומי שרוצה להחמיר על עצמו יחמיר לעצמו.

נידון בעל האולם

ולכאורה היה נראה דגם בנדון דידן כשבא בעל האולם לאכול באולם נאסור עליו לאכול אלא אם כן יטביל את הכלים שהרי נחשב כנתחייב ביד ראשון לדעת האיסור והיתר.

מסקנת הדברים

אולם אחר העיון נראה שגם לדעת האיסור והיתר כאן אין צריך להחמיר, ובעל האולם יכול גם הוא לאכול ולשתות כמו כל אורחיו ללא טבילת הכלים. שהרי מדוע החמיר האיסור והיתר לשואל להטביל את כליו. דאי אפשר לומר שאפשרות השתמשות מביאה לידי חיוב.

דאם כן כל אדם שקנה קלפים גם צריך להטביל שהרי נתחייב כבר בטבילה שהרי אם ימלך להשתמש בו עראי לאכילה מתחייב בו מיד. וא''כ גם לקלפים יהיה אסור בשימוש, שהרי לדעת האיסור והיתר כלי אכילה שחייב טבילה אסור להשתמש עמו גם למלאכה.

אלא ודאי מה שחייב בשואל מטעם שבעל הבית נחשב שכבר בא לידי חיוב, הכוונה כך, השואל נחשב כיד בעל הבית וכיון שאם בעל הבית היה עושה מעשה השואל היה מתחייב בטבילה, מעשה השואל גם מחייב בטבילה. אבל כל זה כשהשואל שינה מיעוד הכלים, הכלי היה מיוחד לקלפים וכעת לעראי מייעד אותו לאכילה.

אבל בנדון שלנו הגם שבעל הבית אוכל באולם אין זה נחשב למשנה מן היעוד, שהרי גם בעת האכילה נשארים הכלים ככלי האולם לכל האורחים והוא חלק מן האורחים, ולכן פשוט שלכו''ע אין צריכים טבילה.  

להורדת העלונים 'הלכה שבועית' לחצו >>

להצטרפות לקבלת העלונים במייל מידי שבוע שלחו הודעה ל[email protected]