הרב מאיר אשר לוגאסי

בפרשתנו נאמר " וְאִ֨ישׁ אִ֜ישׁ מִבְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל וּמִן־הַגֵּר֙ הַגָּ֣ר בְּתוֹכָ֔ם אֲשֶׁ֨ר יָצ֜וּד צֵ֥יד חַיָּ֛ה אוֹ־ע֖וֹף אֲשֶׁ֣ר יֵֽאָכֵ֑ל וְשָׁפַךְ֙ אֶת־דָּמ֔וֹ וְכִסָּ֖הוּ בֶּֽעָפָֽר" (ויקרא יז יג). נבאר את מהות המצוה הנוהגת בדם חיה ועוף בלבד ולא בדם בהמה, נבאר את טעמה ואת ההלכות הנאמרו במצוה זאת במסכת חולין פרק כיסוי הדם (פג) ובשלחן ערוך יו"ד סימן כח

בשנים האחרונות נפוץ בקרב רבים מבני ארצנו לחוג את חגי ישראל מעבר לים. השלכות הלכתיות רבות יש לתופעה זו ביו"ט שני של גלויות. מדיני עשיית מלאכה או אכילת חמץ, ועד לדיני תפילה ותפילין. נושא הלכתי זה נוגע לכל אדם היורד מהארץ בימים אלו, ואנו נעסוק במקצת מהנושאים הללו

בפרשתנו (פרק יד פסוק לו) נאמר "וְצִוָּה הַכֹּהֵן וּפִנּוּ אֶת-הַבַּיִת, בְּטֶרֶם יָבֹא הַכֹּהֵן לִרְאוֹת אֶת-הַנֶּגַע, וְלֹא יִטְמָא, כָּל-אֲשֶׁר בַּבָּיִת; וְאַחַר כֵּן יָבֹא הַכֹּהֵן, לִרְאוֹת אֶת-הַבָּיִת." התורה חסה על כלי החרס שלא יטמאו ויצטרכו שבירה, ולכן ציוותה התורה לפנותם לפני כניסת הכהן אל הבית. כעת, כאשר בכל בתי ישראל עוסקים בהכשרות הכלים לפסח, נדון בכלי חרס המצויים ביננו והאם תועיל להם הכשרה

משה רבנו מצווה על אהרן ושני בניו הנותרים, "ראשיכם אל תפרעו ובגדכם לא תפרמו ולא תמותו". הגמ' במו"ק (יד:) לומדת מכאן את דין איסור תספורת וגילוח לאבלים. נעסוק בכמה נושאים בסוגיא זו, משיטות הראשונים השונות ועד להכרעה הלכה למעשה

נאמר בפרשתנו "וכל דם לא תאכלו בכל מושבותיכם לעוף ולבהמה". איסור אכילת דם נשנה במקומות רבים בתורה, ולכל מקום לימוד מיוחד. מפרשתנו לומדת הגמרא במסכת כריתות (כ' ע"ב) שאיסור אכילת דם נוהג בבשר בהמה, חיה ועוף בלבד, וממעטת הגמרא דם הנמצא בביצים או דם הנוטף מן האדם. נדון הפעם בנושאים אלו בהרחבה מדין הגמרא ועד לימינו

"ושמרו בני ישראל את השבת, לעשות את השבת וכו'". ובתרגום יונתן - "למעבד תפנוקי שבתא". הרמ"א באור"ח סימן רמ"ב, ובחזון עובדיה (שבת א) מובא שנוהגות הנשים ללוש עיסה בשיעור חלה, והוא מכבוד ועונג השבת. בבתים רבים נוהגת עקרת הבית לאפות חלות, ושולחת אותם לילדיה הנשואים, כדי שיאכלו את החלות הללו בסעודות השבת בביתם. וכאן עולה השאלה, האם ניתן לברך על הפרשת חלה באופן זה? מרן הרב עובדיה זצוק"ל דן בכך, עד הכרעתו להלכה ולמעשה

"וַיָּבֹאוּ מָרָתָה וְלֹא יָכְלוּ לִשְתֹת מַיִם מִמָּרָה כִּי מָרִים הֵם עַל כֵּן קָרָא שְמָה מָרָה". הכלי יקר מבאר בטוב טעם את פשר הנסיון ואת המסר החשוב העולה מכך, ודבריו מלמדים אותנו כיצד לזכות למתיקות בחיים

מאורעות קשים עוברים על אבינו יעקב. עשיו רודף אחריו, מלאך נאבק עמו עד שנעשה צולע, דינה ביתו יוצאת לראות בבנות הארץ ורחל מתה בעת הלידה. מדוע ארע לו כל זאת? מדרש תנחומא מלמדנו מה היתה הסיבה לכל אותן צרות, ודבריו טומנים בחובם מסר לכל אדם

"לא תטה משפט, לא תכיר פנים ולא תקח שוחד". עד היכן משוחדת דעתו של האדם? ומדוע שוחד קרוי שוחד? תשובה אחת לשתי השאלות, וממנה ניתן לקחת מוסר לכל אדם ולא רק לדיין

אחד הגורמים העיקריים לחלק ניכר מהסכסוכים בין בני אדם בכלל ובין זוגות בפרט הוא - חוסר בתקשורת נכונה וביכולת להעביר את המסר. בפרשתנו ניתן לגלות משני מקומות עד כמה חשוב לתורתנו שהמסר אותו אנו רוצים להעביר יהיה ברור, ויהיה מותאם אישית לאדם המיועד לקבלו, וכך יוכל ליפול על אזנים קשובות

אברך ירושלמי מקבל הזמנה לחתונה שלא מכיר ובוחר בכל זאת להגיע. ההפתעה שהמתינה לו באולם תלמד אותנו מסר חשוב המופיע בפרשתנו - "כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם, כי על מוצא פי השם יחיה האדם"

פסוקים רבים בפרשתנו עוסקים ביחסים בין הורים לילדיהם. חובת החינוך, חובת הכיבוד, וגודל האחריות המונחת על כתפי ההורים. עם יציאת בנינו לחופשה, חובתנו להביט בפרשה אשר תתן לנו כלים לחופשה נעימה ובטוחה במחיצת הילדים

מעולם הוא לא אמר לאדם "סרחת" ולאשה "סרחת". כך מתארים חז"ל במדרש את תמצית חייו של מי שהיה אוהב שלום ורודף שלום, ובשבוע הבעל"ט יחול יום פטירתו. בפרשיותנו מטות מסעי מופיע תאריך פטירתו המדויק של אהרן הכהן

"עמי, זכור נא מה יעץ בלק בן ציפור ומה ענה אותו בלעם". מה כחה של קללה, ומה כחה של ברכה? המסר הגדול מפרשתנו הוא - לזכור ולדעת מהו הפה של האדם, וכמה שמירה הוא צריך

הכאת הסלע על ידי משה ואהרן העסיקה מפרשים רבים. נתמקד בפירוש אחד אשר מקורו במדרש חז"ל, וממנו נוכל לקבל עצה חשובה בחינוך הבנים

סיפור אמיתי מהחיים על שתי חנויות זהות ושכנות משני צידיו של רחוב מרכזי, והסיפור האמיתי שמאחוריהם, יכניסו אותנו אל הסוגיא המרכזית בפרשתנו מחלוקת קרח ועדתו. להיכן נעלם ההיגיון של קרח ומאתים חמישים איש, נשיאי עדה, קריאי מועד, אנשי שם?

סיפור מרגש על מחנך דגול שמעד אך ידע גם לתקן, יכניס אותנו אל סיפור המרגלים, ואל דרכי פעולתו של משה רבינו בעת החטא ולאחריו, ולקבל מהם את התובנות החשובות לחיים שלנו כאן בעולם הזה

"ויסעו מהר השם" מבארים חז"ל - כתינוק הבורח מבית הספר. בשבוע הסתלקותו של המחנך הדגול שחינך למעלה משמונים שנה, האדם השלם, ראש הישיבה הגאון הרב גרשון אדלשטיין זצ"ל, אנו מוצאים בפרשתנו את האפשרות לזכות למאה שנות תורה

בהתבוננות בחג העומד לפנינו עולה השאלה מאליה, מדוע התורה לא מזכירה שזהו יום מתן תורה? מעשה נפלא והסבר מיוחד יתנו לנו את ההבנה היסודית למהות החג

סדר חניית השבטים במדבר ומיקומם העסיק רבים מן המפרשים, וכל אחד פרש זאת בדרכו שלו. ביאורו של ה'כלי יקר' נפלא ביותר ומלמד אותנו יסוד חשוב - השלם גדול מסך חלקיו