בפרשתנו נאמר "זאת התורה אדם כי ימות באהל. כל הבא אל האהל וכל אשר באהל יטמא שבעת ימים". לדעת הרמב"ם בהלכות טומאת מת (פ"ב ה"ג) כל אבר של אדם, בין אם הוא חי ובין אם הוא מת ל"ע, הרי הוא מטמא בכל הטומאות כולם. טומאת אוהל, טומאת מגע וטומאת משא. הגאון בעל ציץ אליעזר זצוק"ל דן בהשתלת אברים אצל כהנים, ונביא מדבריו הלכה למעשה
בעקבות המלחמה התעוררו שאלות בענין פדיון בכור. לוחם הניצב בחזית המערכה, וכעת מלאו לבנו בכורו שלושים יום, ואביו אינו יכול לשוב לביתו לפדותו. או שחלילה אביו נפל בשבי, או נפצע באורח קשה, או ל"ע נפל בעת מילוי תפקידו. מי יכול לפדות את בנו בכורו ביום השלושים ללידתו? שאלות אקטואליות שנדרשו הפוסקים לעסוק בהן
בפרשתנו מצווה התורה על הפרשת חלה, וכך נאמר בפרשתנו "והיה באכלכם מלחם הארץ תרימו תרומה" (פט"ו פי"ז). מכאן דרשו חז"ל (מסכת חלה) שחובת ההפרשה נוהגת בלחם בלבד. אנו נעסוק הפעם בבצק המיועד לטיגון או לבישול, מה דינו לעניין ההפרשה ולעניין הברכה
בפרשתנו נאמר "ותדבר מרים ואהרן במשה על אדות האשה הכשית אשר לקח, כי אשה כשית לקח". דבריה של מרים אשר היו מנקודת מבטה לתועלת, גרמו לכך שהיא לקתה בצרעת. אנו נעסוק הפעם בדינים אלו שנפסקו בדברי מרן השולחן ערוך והרמ"א, ובדרכי הכפרה לכל המעשים הללו הנכונים לצערנו בכל דור ודור, ובפרט לדורנו
בפרשתנו צווה השם לאהרון ולבניו לברך את ישראל וכך נאמר "כה תברכו את בני ישראל וגו' " (במדבר ו כב). בתלמוד בבלי ברכות (לב:) רבי יוחנן אוסר לכהן שהרג את הנפש לשאת את כפיו. ואילו בתלמוד ירושלמי (גיטין פ"ה) מובא שרשאי לשאת את כפיו. מחלוקת ראשונים בביאור הגמרות ובפסיקה בהלכתית, מביאה את מרן השו"ע והרמ"א לחלוק בנושא זה. נעסוק בכך ובהשלכותיו של דין זה
אנו נמצאים ימים ספורים לפני חג השבועות, ונדבר הפעם בדין מדיני יום טוב המובא במסכת ביצה (יז) ונפסק בשלחן ערוך (אור"ח תקג). דיני הכנה מיום טוב לחול, ומיום טוב לחבירו. האם מותר לבשל ולאפות ביום טוב כאשר עושים זאת גם לצורך היום שאחריו? נעסוק בנושא זה מהגמרא ועד ההלכה למעשה
קהילות יהודיות רבות מעבר לים נכחדו ובני הקהילה עלו ארצה או היגרו למקומות אחרים. כעת עולה השאלה מה ניתן לעשות באותם המבנים אשר שמשו לתפילה את בני הקהילה? האם יותר להם למכור את בית הכנסת אשר עדיין עומד על תילו? או שאם נחרב חלילה, האם יותר למכור את השטח של בית הכנסת? נעסוק בכך מהמשנה ועד ההלכה למעשה
בפרשתנו נאמר "ולא תונו איש את עמיתו ויראת מאלוהיך כי אני השם אלוהיכם" (כה יז). במסכת בבא מציעא פרק הזהב (נח) שנינו "כשם שאונאה במקח כך אונאה בדברים. לא יאמר לו "בכמה חפץ זה"? והוא אינו רוצה ליקח. אם היה בעל תשובה, לא יאמר לו "זכור מעשיך הראשונים". אם הוא בן גרים, לא יאמר לו "זכור מעשה אבותיך". ובמסכת חולין (צד) יש דוגמאות נוספות לאונאת דברים ולגניבת דעת הבריות, והדברים מפורשים בשו"ע (חו"מ רכח). כל אדם במהלך יומו נתקל בדיני אונאת דברים והמסתעף מהם, ועל כן כדאי ללמוד אותם על מנת שלא נכשל בהם ח"ו. נשתדל לבאר הדברים מהמקורות הלכה למעשה
"ולחם וקלי וכרמל לא תאכלו עד עצם היום הזה עד הביאכם את קרבן אלהיכם". כל תבואה חדשה מחמשת מיני דגן אסורה באכילה עד להקרבת העומר, שהוא יום ט"ז בניסן. וגם בזמן הזה כאשר אין בית המקדש קיים, נוהג איסור חדש בכל מקום ומקום. נבאר את הדין והמנהג הנהוג כיום בארץ ובעולם.
פרשתנו מצוה על הדיין את הדברים הבאים "לא תעשו עול במשפט, לא תשא פני דל ולא תהדר פני גדול, בצדק תשפט עמיתך" (קדשים יט טו). ע"פ הגמרא בסנהדרין (ל) פוסק מרן השלחן ערוך בחושן משפט (יז) שיש חובה על הדיין להשוות בין האנשים כאשר באים להתדיין לפניו, וזאת על מנת שיוכל לדון דין אמת. דברי מרן המכוונים אל הדיין נכונים גם לכל אדם באשר הוא, ונשתדל לבארם באר היטב
בפרשתנו נאמר " וְאִ֨ישׁ אִ֜ישׁ מִבְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל וּמִן־הַגֵּר֙ הַגָּ֣ר בְּתוֹכָ֔ם אֲשֶׁ֨ר יָצ֜וּד צֵ֥יד חַיָּ֛ה אוֹ־ע֖וֹף אֲשֶׁ֣ר יֵֽאָכֵ֑ל וְשָׁפַךְ֙ אֶת־דָּמ֔וֹ וְכִסָּ֖הוּ בֶּֽעָפָֽר" (ויקרא יז יג). נבאר את מהות המצוה הנוהגת בדם חיה ועוף בלבד ולא בדם בהמה, נבאר את טעמה ואת ההלכות הנאמרו במצוה זאת במסכת חולין פרק כיסוי הדם (פג) ובשלחן ערוך יו"ד סימן כח
בשנים האחרונות נפוץ בקרב רבים מבני ארצנו לחוג את חגי ישראל מעבר לים. השלכות הלכתיות רבות יש לתופעה זו ביו"ט שני של גלויות. מדיני עשיית מלאכה או אכילת חמץ, ועד לדיני תפילה ותפילין. נושא הלכתי זה נוגע לכל אדם היורד מהארץ בימים אלו, ואנו נעסוק במקצת מהנושאים הללו
בפרשתנו (פרק יד פסוק לו) נאמר "וְצִוָּה הַכֹּהֵן וּפִנּוּ אֶת-הַבַּיִת, בְּטֶרֶם יָבֹא הַכֹּהֵן לִרְאוֹת אֶת-הַנֶּגַע, וְלֹא יִטְמָא, כָּל-אֲשֶׁר בַּבָּיִת; וְאַחַר כֵּן יָבֹא הַכֹּהֵן, לִרְאוֹת אֶת-הַבָּיִת." התורה חסה על כלי החרס שלא יטמאו ויצטרכו שבירה, ולכן ציוותה התורה לפנותם לפני כניסת הכהן אל הבית. כעת, כאשר בכל בתי ישראל עוסקים בהכשרות הכלים לפסח, נדון בכלי חרס המצויים ביננו והאם תועיל להם הכשרה
בפרשתנו נאמר "וביום השמיני ימול בשר ערלתו" (ויקרא יב, ג), ומלשון זו דרשה הגמא במסכת שבת (קלב.) שהתינוק נימול ביום השמיני ללידתו ואפילו שחל בשבת. השלחן ערוך (יו"ד רסב) מבאר מהם האופנים שבהם מילה דוחה שבת ויום טוב, ומהם האופנים שאינה דוחה שבת ויום טוב, וכן דין יום טוב שני של גלויות
משה רבנו מצווה על אהרן ושני בניו הנותרים, "ראשיכם אל תפרעו ובגדכם לא תפרמו ולא תמותו". הגמ' במו"ק (יד:) לומדת מכאן את דין איסור תספורת וגילוח לאבלים. נעסוק בכמה נושאים בסוגיא זו, משיטות הראשונים השונות ועד להכרעה הלכה למעשה
נאמר בפרשתנו "וכל דם לא תאכלו בכל מושבותיכם לעוף ולבהמה". איסור אכילת דם נשנה במקומות רבים בתורה, ולכל מקום לימוד מיוחד. מפרשתנו לומדת הגמרא במסכת כריתות (כ' ע"ב) שאיסור אכילת דם נוהג בבשר בהמה, חיה ועוף בלבד, וממעטת הגמרא דם הנמצא בביצים או דם הנוטף מן האדם. נדון הפעם בנושאים אלו בהרחבה מדין הגמרא ועד לימינו
בזהר בפרשתנו רבי שמעון מחדש שאף על פי שהברכה אינה שורה בדבר הספור, השקול והמדוד, אלא בדבר הסמוי מן העין, משה ספר, שקל ומדד מפני שבחשבון של קדושה אין עין הרע שולט. נדון בנושאים שונים אשר לכולם מכנה משותף אחד, והוא החשש מעין הרע והדרך להנצל מעין הרע
פרשתנו פותחת במצוות השבת, ולאחר מכן בסיכום מלאכת המשכן. עורות האלים המאדמים שהיו במשכן ונמצאות בפרשתנו, יש בהם ללמד על אב מלאכה אחד מתוך הל"ט מלאכות - מלאכת צובע. נתמקד הפעם במלאכה זו, ובהשלכות ההלכתיות הנוגעות לכל אדם ואדם מדי שבת בשבתו.
"ושמרו בני ישראל את השבת, לעשות את השבת וכו'". ובתרגום יונתן - "למעבד תפנוקי שבתא". הרמ"א באור"ח סימן רמ"ב, ובחזון עובדיה (שבת א) מובא שנוהגות הנשים ללוש עיסה בשיעור חלה, והוא מכבוד ועונג השבת. בבתים רבים נוהגת עקרת הבית לאפות חלות, ושולחת אותם לילדיה הנשואים, כדי שיאכלו את החלות הללו בסעודות השבת בביתם. וכאן עולה השאלה, האם ניתן לברך על הפרשת חלה באופן זה? מרן הרב עובדיה זצוק"ל דן בכך, עד הכרעתו להלכה ולמעשה
"ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך ואת בניו איתו מתוך בני ישראל לכהנו לי". בין כל מצוות הכהנים יש מצוה חשובה ומרכזית - נשיאת כפים. מה מותר לאדם לעשות בעת שהכהנים מברכים את העם, ומה אסור לעשות? ומה עושה אדם העסוק בתפילה, בקריאת שמע או בפסוקי דזמרה בזמן זה? מרן היביע אומר זצוק"ל עושה לנו סדר
