כּוֹאֲבִים וּבוֹכִים נִשְׁאֲרוּ כֻּלָּם: קינה לשמעון יוחאי לסרי ז"ל

אהה.
אַהָה. עַל חֶמֶד בַּחֻרִים,
אַשְׁבִּית מִמֶּנִי מְשׁוֹרְרִים.
אַלְלַי. אֶת קוֹלִי אָרִים,
עַל חַיִּים צְעִירִים.
אוֹי, אֶת קוֹלִי אֶשָּׂא,
עַל בַּחוּר שֶׁלֹּא נִשָּׂא.
עַל עָמֵל בְּתּוֹרַת מוֹרָשָׁה,
יוֹם יוֹם בַּיְּשִׁיבָה הַקְּדוֹשָׁה.
אֵיךְ בִּבְהָלָה מֶאִתָּנוּ נֶעֱלָם,
כּוֹאֲבִים וּבוֹכִים נִשְׁאֲרוּ כֻּלָּם.
הֲלֹא הוּא שִׁמְּעוֹן יוֹחַאי הָאָהוּב,
עַל לֶכְתּוֹ, לִבֵּנוּ שָׁבוּר וְכָאוּב.
אֵיךְ יִתְנַחֵם הַלֵּב הַמוּרְתָּח,
וּמָתַי יִתְרַפֵּא הַפֶּצַע שֶׁנִּפְתַּח.
הַלֵּב שֶׁאָהַב - קָרוּעַ,
לֹא שׁוֹאֵל לָמָּה וּמַדּוּעַ.
אֵיךְ בְּמָקוֹם שִׂמְחָה,
תִּרְבֶּה הַיּוֹם הָאֲנָחָה.
בִּמְקוֹם אֵירוּסִין וַחֲתֻנָּה,
שִׁבְעָה, שְׁלוֹשִׁים וְשָׁנָה.
בִּמְקוֹם כַּלָּה וְהַזְמָנוֹת,
בֶּכִי מִסְפֵּד וְקִינוֹת.
בִּמְקוֹם חֻפָּה וּכְתוּבָה,
לְוָיָה, אַזְכָּרָה וּמַצֵּבָה.
אַהָה עַל כָּזוֹ גְּזֵירָה,
שֶׁבְּיוֹם מַתַּן תּוֹרָה,
נִשְׁמָתוֹ עָלְתָה בִּסְעָרָה.
חֲבֵרִים הֲמוּמִים מְבַכִּים,
לְשׁוּבְךָ הֵם מְחַכִּים.
יְשִׁיבָה שְׁלֵימָּה כּוֹאֶבֶת.
מְמָאֶנֶת לְהִתְנַחֵם, דּוֹאֶבֶת.
'כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל אַשְׁדּוֹד' בְּאֵבֶל,
עַל פְּנֵי כֻּלָּם כְּאֵב וְסֵבֶל.
אַיֵּה הַמֵּאִיר פָּנִים לְכּוּלָּם,
אֵלָיו נִתְּגַּעְגֵּעַ לְעוֹלָם.
מָה נֹאמַר לְרֹאשׁ הַיְּשִׁיבָה,
שֶׁנִּשְׁמָתוֹ מִתְייַסֶּרֶת וּכְאוּבָה.
עַל תַּלְמִיד שֶׁטִּפֵּחַ וְאָהַב,
בְּכָל עֵת וְשָׁעָה וּבְכָל מַצָּב.
וְכָעֵת בְּעֵת דִּמְדּוּמִים.
נֶאֱסָף לִמְנוּחַת עוֹלָמִים.
הַבַּיִת שֶׁתָּמִיד מָלֵא חַסָדִים,
עַתָּה מָלֵא בְּמַסְפִּידִים.
וּמָה יֹאמְרוּ אֶחָיו הַיְּקָרִים,
אֶת כְּאֵבָם בְּלִבָּם עוֹצְרִים.
עַל אָח מָלֵא תְּבוּנָה,
אִתּוֹ נֶהֱנוּ בְּכָל חַג וְשָׁנָה.
וְכָעֵת נִקְרְאוּ אוֹתוֹ לְלַוּוֹת,
וְעָפָר עַל קִבְרוֹ לְמַלְאוֹת.
וּמִי יְנַחֵם אֶת הַהוֹרִים,
אוֹתוֹ חִנְּכוּ בְּדַרְכֵי יְשָׁרִים,
מְיַנְקוּת עַד גִּיל עֶשְׂרִים.
לוֹ נָתְנוּ עִידוּד וְעֵצָה,
חֵן וְחֶסֶד בְּעֵינֵיהֶם מָצָא.
וְכָעֵת בִּמְקוֹם חֲתֻנָּה וְשִׁירִים,
אֶת מִיטָּתוֹ נֶאֱלָצִים לְהָרִים,
רַק הֶסְפֵּדִים נֶאֱמָרִים.
עַתָּה 'שַׁכּוּלִים' הֵם נִקְרָאִים.
אוֹי, מִי יְנַחֵם לֵב שֶׁל אִמָּא,
שֶׁאוֹתוֹ גִּדְּלָה וְהֵקִימָה.
וּמִי יָבִין לְלִבּוֹ שֶׁל אַבָּא,
שֶׁבְּנוֹ שׁוּב לֹא יְהֵא אֵלָיו בָּא.
אֲבָל... יֵשׁ מָקוֹם אֶחָד,
בּוֹ נִשְׁאַר שִׁמְּעוֹן יוֹחַאי הַמְּיוּחָד,
מִשָּׁם הוּא לֹא נֶעֱלַם,
כִּי מָקוֹם זֶה שַׁיּיָךְ לְכּוּלָּם -
וְזֶהוּ הַתְּפִלָּה וְהַגְּמָרָא,
הַמִּצְוָּה וְלִמּוּד הַתּוֹרָה.
מֵהֶם לֹא הִסְתַּלֵּק שִׁמְּעוֹן,
שָׁם נִשָּׂא קוֹלוֹ בֶּגָּאוֹן.
עוֹד חֶסֶד וּמִצְוָּה,
עוֹד לִמּוּד בָּאַהֲבָה,
רַק אֵלֶּה יַעֲשׂוּ טוֹבָה,
וְעִלּוּי לְנִשְׁמָתוֹ הַטְּהוֹרָה.
כָּל בְּרָכָה בַּכַּוָּנָה,
תָּבִיא מָזוֹר וְנֶחָמָה.
יְהִי רָצוֹן שֶׁהַצַּעַר הַגָּדוֹל,
יַעֲלֶה לִפְנֵי אָדוֹן הַכֹּל,
וְיָחִישׁ מְהֵרָה אֶת גְּאֻלָּתֵנוּ,
וּבְקָרוֹב יֶחֱזוּ עֵינֵינוּ,
אֶת שִׁמְעוֹן יוֹחַאי אֲהוּבֵנוּ.
אָמֵּן.