מסע צביעות: כך התהפך היחס לציבור החרדי אחרי הבחירות

שמונה ימים לפני הבחירות שיגרה מפלגתו של גדי איזנקוט לבתי מצביעים מאות אלפי מכתבים שנראו כמו צווי גיוס צבאיים. הצעירים הוזהרו מפני האפשרות שיידרשו לשרת ארבע שנים בצה"ל, אם תקום שוב ממשלה שתאפשר לחרדים להימנע מגיוס. "נשמע כמו סרט רע? זה יקרה אם ממשלת ההשתמטות תיבחר", הסבירו במפלגה.

זה היה אחד המסרים המרכזיים של מערכת הבחירות. מאז פרוץ המלחמה, וביתר שאת בחודשים שקדמו לבחירות, הפכה סוגיית הגיוס שכללה לא מעט הסתה נגד החרדים, לנושא מרכזי במאבק הפוליטי. הביטויים "ממשלת ההשתמטות" ו"חוק ההשתמטות" הפכו לחלק בלתי נפרד מהקמפיין נגד נתניהו ושותפיו החרדים.

הוויכוח שקרע את העם נשען על מציאות ביטחונית קשה. צה"ל מתמודד עם מחסור באלפי חיילים, ומשרתי המילואים נושאים בעומס כבד אחרי שלוש שנות מלחמה. אלא שבמהלך הדרך גלש השיח הפוליטי להכללות קשות והסתה פרועה כלפי הציבור החרדי, והמאבק על הגיוס הפך גם לכלי מרכזי במאבק להפלת הממשלה.

נפתלי בנט הצהיר בחודש מאי כי בממשלה בראשותו לא יהיו פשרות בנושא הגיוס. "לא יהיו דילים פוליטיים על חשבון המשרתים בצבא", אמר. יאיר לפיד הגדיר את הדיבורים על פשרות עם החרדים "טעות פוליטית ושגיאה ערכית".

אביגדור ליברמן הלך רחוק יותר. בראיון ל"ידיעות אחרונות" בספטמבר אמר כי קריטי להוציא את ש"ס ויהדות התורה מהממשלה לשתי קדנציות לפחות. הוא תיאר אותן כמפלגות גזעניות והתעקש שלא יישב איתן.

איזנקוט מצדו הבטיח כי יעדיף בחירות נוספות על פני הסכמה לחוק שיאפשר השתמטות, והציג את הבחירות כהתמודדות בין ממשלת השתמטות לממשלת גיוס.

מחאת הרכביםצילום: בחדרי חרדים

ואז הגיע 27 באוקטובר. הקלפיות נסגרו, הקולות נספרו, והתברר שאף אחד מהמחנות אינו מחזיק ברוב שיאפשר לו להקים ממשלה בקלות. האפשרות לשיתוף פעולה עם המפלגות החרדיות, שעד אז הוצגה אצל חלק מראשי הגוש כבלתי מתקבלת על הדעת, חזרה למרכז השולחן.

פתאום אפשר לדבר עם החרדים

בליל הבחירות, אחרי פרסום המדגמים, קרא הפרשן בן כספית לראשי גוש השינוי להשתחרר מהתחייבויות הבחירות ולהתמקד בהקמת ממשלה בראשות איזנקוט. הוא סיפר כי שמע דיבורים על שיתוף פעולה עם ש"ס תוך ריכוך המחלוקת בנושא הגיוס, והבהיר כי יהיה צורך להגיע לפתרון מוסכם.

למחרת נשמעו דברים מפורשים יותר בפודקאסט הבחירות של "הארץ". העיתונאית רוית הכט תמכה באפשרות להקים ממשלה עם החרדים ולהבטיח להם הסדרה של סוגיית הגיוס. בהמשך הודתה כי מבחינתה האישית גיוס החרדים נמצא בתחתית סדר העדיפויות.

עמיתה לפודקאסט, אמנון הררי, העריך כי הבוחרים עשויים לסלוח לפוליטיקאים על ויתור בנושא הגיוס, אם המחיר יביא להחלפת נתניהו.

אביגדור ליברמןצילום: פלאש 90

גם שלי יחימוביץ', יו"ר העבודה לשעבר, הציעה לבחון הקמת ממשלה בהשתתפות יהדות התורה ורע"ם ובתמיכת הרשימה המשותפת מבחוץ. היא הודתה כי אינה רואה בגיוס את הסוגיה החשובה ביותר, והביעה נכונות לפשרות עם החרדים.

 הדברים של יחימוביץ', לצד ההתבטאויות של הכט, הררי וכספית, ממחישים עד כמה שונה הדיון שמתנהל כעת בחלקים ממחנה השינוי מזה שנשמע במהלך הקמפיין.

אהוד ברק מגלה שאפשר גם אחרת

ביום שני הצטרף למסע הצביעות גם ראש הממשלה ושר הביטחון לשעבר אהוד ברק. בריאיון ל-103FM נשאל על הסתירה בין התחייבויות הבחירות של גוש השינוי לבין הרצון להקים ממשלה.

ברק השיב כי ההתחייבות החשובה ביותר היא החלפת נתניהו, וכי התחייבויות אחרות שמתנגשות עם המטרה הזאת צריכות לפנות את מקומן.

גם בנושא הגיוס נשמעה מפיו עמדה מפויסת יחסית. ברק אמר כי צה"ל אינו מסוגל לקלוט את כל החרדים והציע כי מי שלא יתגייס ישרת בשירות לאומי, אולי לתקופה של תשעה חודשים. הוא הדגיש את הצורך בשוויון בנטל, אך הצביע גם על חשיבות לימודי הליבה והשתלבות החרדים בתעסוקה.

אפשר לטעון שברק מבקש פתרון מעשי לבעיה מורכבת. ובכל זאת, העיתוי מעורר עניין. דווקא עכשיו, כשקולות החרדים עשויים להיות נחוצים להקמת ממשלה אחרת, נשמעת קריאה ברורה לגמישות ולפשרות.

ומה קרה לליברמן?

המקרה של אביגדור ליברמן בולט במיוחד. האיש שהפך את המאבק במפלגות החרדיות לאחד מסימני ההיכר הפוליטיים שלו, והצהיר לאורך הקמפיין כי לא יישב עם דרעי וגולדקנופף, נשמע בימים האחרונים אחרת.

בתדרוך לעיתונאים אמש (שני) נמנע מלשלול לחלוטין שיתוף פעולה עם החרדים. הוא הבהיר כי מי שיקבל את עקרונותיו, ובהם חוק הגיוס, יוכל להיות שותף.

הבוקר, יום שלישי, קרא ליברמן למנוע בחירות חדשות וטען כי ניתן להקים ממשלה יציבה ללא רע"ם והרשימה המשותפת. הפעם לא חזר על הפסילה המפורשת של המפלגות החרדיות, אף שרק בסוף השבוע הצהיר שלא יישב עם דרעי וגולדקנופף.

חרדים בלשכת הגיוס בירושליםצילום: חיים גולדברג, פלאש 90

פשרה אחרי הסתה

אם אפשר להגיע לפשרה, מדוע האפשרות הזאת הוצגה פעמים רבות כוויתור שאסור להסכים לו? ואם הגיוס הוא תנאי שאין ממנו נסיגה, כיצד מתכוונים להקים ממשלה עם סיעות שדורשות הסדרה רחבה של הפטור לבני הישיבות?

אין פסול בעצם הנכונות לנהל משא ומתן, אבל אחרי חודשים שבהם הוצגה הסוגיה כאחת ההכרעות החשובות ביותר לעתיד המדינה, באמצעותה התנגחו ראשי הגוש בציבור החרדי, יש מקום לדרוש הסבר ממי שמוכנים כעת לשקול פשרות.

הרי מאז יום הבחירות לא נפתר המחסור בחיילים, לא פחת העומס על אנשי המילואים, והמחלוקת על עולם הישיבות נותרה כפי שהייתה.

מה שהשתנה הוא מספר המנדטים שכל צד צריך כדי להרכיב ממשלה.