החיסון האמיתי לאתגרי החינוך מתחיל בקשר עם הילדים: פרשת וירא

לגדל ילדים בצורה בריאה ונכונה דורש השקעה עצומה. עלינו תמיד לנסות לחזק את מערכת היחסים שלנו עם ילדינו, ולפעמים עלינו להיות יצירתיים כדי למצוא את הדרכים הנכונות עבור כל ילד: באמצעות זמן איכות, באמצעות עניין והקשבה, באמצעות מגע. עלינו רק לאהוב אותם, ולאהבה זו יש כוח ריפוי אמיתי, יעיל וחזק יותר מכל תרופה בעולם. כל אחד יכול להתמחות בכך, להתחבר לאינטואיציות הטבעיות שלו ולמצוא דרכים יצירתיות לחזק את מערכת היחסים שלו עם ילדיו. המציאות היא שכאשר אין מערכת יחסים חזקה באופן קבוע, נוצר ואקום מסוכן, המתבטא בשעמום ותסכול, ובצורות ביטוי שליליות אחרות (בריונות של אחים, חוצפה, התנהגות רעה, ובהמשך, הצטרפות לחברים רעים ולכל מיני דברים שאינם ראויים לעלות בבמה זו).

דבר זה משתמע במידה מסוימת ממה שכתוב בתורה (בראשית ל"ז:כ"ד): "והבור ריק אין בו מים". אומרים חז"ל, מים אין בו, אבל נחשים ועקרבים יש בו. כדי למנוע את הנחשים והעקרבים הללו, יש צורך למלא את הבור במים, יש צורך להשקיע במערכת יחסים איכותית, חווייתית ומהנה. זהו החיסון שסוגר את הוואקום בהצלחה ובחיוב.

לילדים מאתגרים רבים (במיוחד היפראקטיביים) יש צורך עז בחוויות מהנות ומרגשות. הורים רבים נאבקים לשנות את האופי הזה, אך זהו קרב אבוד, שכן האידיאל הוא להדריך אותם לכיוונים חיוביים, מתוך אופיים הנהדר הזה. אנו מחויבים לספק להם את המנה הדרושה של הנאה, כי אחרת הם היו יוצאים לחפש אותה בחוץ, ואז זה כנראה היה פחות כשר ומסוכן יותר, ובדרך הם עלולים לגבש תפיסת עולם שונה או אפילו הפוכה מזו של הוריהם, וממה שהם מציגים, שכן ההורים, בעיניהם, נתפסים כמחריבי שמחה וכיף.

ישנן דוגמאות רבות לחוויות פעולה, כמו טיולים, קומדיה, ספורט, אופניים, מוזיקה, בריכת שחייה וכו'. קצת קשה לתת דוגמאות קונקרטיות, אבל יש כלל אחד שתמיד נכון: זוהי השקעה רווחית.

האלטרנטיבה יכולה להיות יקרה ותובענית הרבה יותר, לכן טוב להבין שזהו באמת צורך חיוני עבור הילד לקבל ולהרגיש הנאה ורגש, ואם הוא לא יקבל מאיתנו מענה לצורך הזה, הוא כבר יוכל להיות יצירתי ולמצוא הזדמנויות לסיפוק וחוויה נכונים בדרך הייחודית רק לו.

הורים רבים חוששים שרמת הביקוש של ילדיהם רק תעלה ככל שיתנו להם יותר הנאות, חוויות שונות, אך זה לא נכון. להיפך, ילד שעסוק כל הזמן במאבק להשיג הנאה עשוי להעמיק במאבק הזה כדי להשיג עוד ועוד חוויות מסוג זה. אך אם הילד יקבל הנאות ורגשות במינון הדרוש, הוא יהיה חופשי יותר להתפתחות והתבגרות תקינה, כך שיש סיכוי טוב שרמת הביקוש שלהם דווקא תפחת עם הזמן.

כשהם צעירים יותר זה קל יותר. הם רוצים רגעים וחוויות איכותיות איתנו, לכן כדאי לנצל את ההזדמנויות. זה לא תגמול מותנה על התנהגותם, אלא זהו התיקון, זהו החיסון האמיתי לאתגרי העתיד. האחריות כאן היא אישית: כל אדם, במציאות חייו, צריך למצוא דרכים יצירתיות ליישם את התנועה וליצור את הרגעים החווייתיים הללו עם הילדים.

מי ייתן וכולנו נחווה חוויות קרובות עם ילדינו!

מבואר בחובות הלבבות שהחסיד פגש חייל שחזר מהקרב ואמר לו: חזרת מהמלחמה הקטנה, אבל עדיין אתה בהקדמה לפתיחה של המבוא של המלחמה הגדולה. הדרך להתנהל עם המלחמה הגדולה, שהיא עם היצר הרע, נלמדת בתחילת פרשת וישלח, שבה כאשר יעקב אבינו התכונן למפגש עם עשו, הוא התכונן לשלוש הכנות שונות: קורבן, תפילה ומלחמה. יעקב התפלל, אך הוא גם שלח לאחיו קורבנות, עדרים ועדרים של בהמות כדי לפייסו, והוא גם התכונן למלחמה - כלומר, הוא ביצע התחננות הכרחית, וחילק את מחנהו לשני מחנות.

ברמב"ן ובספרים אחרים נאמר שזה בא ללמד אותנו דרכים להתמודד עם יצר הרע. מסתבר שאי אפשר לנצח אותו אלא על ידי שילוב של אותן שלוש פעולות: קורבן, תפילה ומלחמה. יש כאן כיסא עם שלוש רגליים, ואי אפשר להתגבר על הנטייה בזירה אחת בלבד, אלא שילוב של שלוש החזיתות הוא הכרחי.

בהקשר של גידול ילדים, ישנם כאן כמה לימודים חשובים במיוחד:

"תפילה" - אי אפשר להצליח בחינוך בלי לעורר את רחמי השמיים. ישנם זמנים שבהם אתה יותר מסוגל, יש תפילות רגילות (כמו תפילת השל"ה...), ואפשר פשוט להתפלל בכל לבך ולומר להקב"ה: שלושה שותפים באדם אחד, אנו משתדלים לעשות את חלקנו, ואתה שותף שלנו בילד הזה, אנא עזור לנו ושלח את ילדנו לשליחים טובים שיעזרו לו לעשות את הבחירה הטובה ביותר.

"דורון - לראות ולהבין את הצורך" - זהו סוד רגיש מאוד של פיוס המערכות. אדם שאינו חי בשלום עם עצמו לא יוכל להיות בעל דעת נכונה, ולהגיב נכון גם מול ילדיו. לכן, יש לעצור ולבחון כיצד לשחרר את האדם בצורה מבוקרת, כפי שנאמר בפסוק במשלי (כ"ה:כ"א): "אם רעב שונאך האכילהו לחם". המהרש"א מסביר (סוכה נ"ה ע"ב) שזו הדרך להילחם ביצר הרע. אם שונאך, כלומר היצר הרע, רעב לתאוות, תן לו כמה תאוות - כך הוא יעשה שלום איתך. זוהי עצה מוצלחת בכל מלחמת היצר, לספק את עקשנותו של היצר הרע בדבר חיצוני קטן כלשהו, כי כשאנחנו רגועים ושמחים, יש לנו את הכוח להגיב נכון מול ילדינו.

"מלחמה" - זהו סוד המאמץ הטבעי ההכרחי. יעקב אבינו לימד אותנו שאף יהודי אינו נטוש: יעקב חזר לצד השני של הנהר כי שכח כדים קטנים. הכוונה היא שהוא רדף אחרי אלה שסטו במעשיהם מדרך התורה, שקרבם עדיין בוערות גחליה העמוקות והפנימיות של היהדות. כלומר, הוא לא רצה לוותר אפילו על אנשים רחוקים, לפי העובדה שבכל אחד ואחד מעם ישראל יש נקודה פנימית ששום חושך לא יכול לטשטש.

ישנה מסורת של גדולי ישראל כיצד ליישם כללים אלה גם במצבים קשים. לכן, כדי להצליח בחינוך, יש צורך לפעול בשלושת התחומים: גם להתפלל, גם לוודא שהסוללה שלנו מלאה, וגם ללמוד את הכלים הרלוונטיים!

בוודאי שמעתם על טיטוס, המצביא הרומי חצוף הפנים, שבדרכו חזרה לרומא נענש על ידי יתוש שנכנס למוחו, ניקר אותו ללא הרף וגרם לכאב עצום. מסופר באגדות על חורבן בית המקדש שיום אחד טיטוס טייל בשוק, ושמע נפח דופק חזק על פח, ורעש זה גרם ליתוש לעצור לכמה שניות - מה שגרם לטיטוס לשלם שכר לכמה נפחים שדפקו על הפח שלידו כדי להקל על הכאב. האם גם לנו יש יתוש שמכרסם את המוח שלנו? איך אפשר לגרום לו להפסיק? איך אפשר "לשנות את המנגינה שלו"?

זה לא תמיד "יתוש" חיצוני. לפעמים אנחנו נוטים "לחיות מחדש", לחזור אחורה וללעוס אירועים מסוימים קשים שקרו לנו. אם נחזור על אירועים קשים, ניכנס למערבולת של אגוצנטריות שלילית שמעצימה את הסבל. זו לא מצווה לסבול (!), וניתן ללמוד להסיח את הדעת מהמחשבות האלה.

זה דורש למידה, כמו טיטוס, לראות מה עוזר למחשבות שליליות לעבור. במקום לפעול מתוך מחשבות כאלה, כדאי לשחזר הצלחות, כל מיני אירועים מעצימים וטובים, או לאהוב דמויות מעוררות השראה שהאמינו בנו. זה אולי נראה קצת מוזר לעצור ולקחת זמן למחשבות כאלה, אבל זה יתוש חיובי שצריך להאכיל, כי אם אפשר להתמיד בעבודה הפנימית הזו, זה יניב תוצאות!

בעבר היו רגעים של התבוננות ומחשבה בעולם. כאשר האדם היה במעלית, בדרך, בנהיגה, הוא נאלץ לעצור ולחשוב על מה שקרה לו ומה שהוא הרגיש. קצב העולם יצר בעבר מרווחי התבוננות עמוקים כל כך. נראה שכבני אדם אנו זקוקים למרווחים אלה. כיום, הרגעים הללו נגנבו מאיתנו על ידי טלפונים.

בכל רגע פנוי אנו עסוקים בבדיקת מה חדש, ואנחנו דור שלא מתבונן. יש לכך מחירים, כי ההתבוננות וההתבודדות הכרחיים מאוד, לא רק למחקר עצמי והתיישבות, אלא גם למנוחה הבסיסית של הנשמה האנושית. ישנה מסורת של גדולי ישראל כיצד ליישם כללים אלה גם במצבים קשים.

לכן, כדי להצליח בחינוך, יש צורך לפעול בשלושת התחומים דלעיל: להתפלל, לוודא שהסוללה שלנו מלאה, וגם ללמוד את הכלים הרלוונטיים להצלחת המערכה. ומעל הכל לזכור שאנחנו מחויבים אך ורק להשתדל. אנחנו לא קבלנים של הצלחות.