הביזוי והעונש: מה קורה כשפוגעים בגדולי ישראל?

מתבייש ונבוך אני לדבר על מאורע עצוב שהתרחש בשולי מחננו. אולם בבמה חשובה זו חובה לגנותו בחריפות רבה. דומה שכל המילים שנאמר לא יספיקו כדי למחות על מעשה חמור כל כך, שבו יהודים הנראים כשומרי תורה משפילים רבי גדול בישראל ומשליכים לעברו חפצים כאחרוני העבריינים.

שנינו במסכת אבות (פ"ב מ"י): "הוי מתחמם כנגד אורם של חכמים, והוי זהיר בגחלתן שלא תכוה, שנשיכתן נשיכת שועל, ועקיצתן עקיצת עקרב, ולחישתן לחישת שרף, וכל דבריהם כגחלי אש".

המאירי מבאר כי שלושת הדברים הללו משולים לפגיעה שאין תוצאותיה מורגשות מיד. שיניו של השועל דקות ועקומות, והננשך אינו חש בכאב אלא לאחר שהשועל מוציא את שיניו. כך גם העקרב, המטיל את ארסו בלא נשיכה ובלא נגיעה חזקה. אף הפוגע בחכם עלול להיענש, אך לא בהכרח באופן מיידי.

ועומק הדברים לענייננו: כאשר יהודי פוגע בחברו, פעמים רבות הנפגע מגיב מיד ומנסה להשיב לו מנה אחת אפיים. אולם תלמיד חכם עשוי להבליג, והפוגע סבור ובטוח כי הצליח לפגוע בו ללא כל השלכות. אלא שבהמשך הימים הוא עלול לסבול מכך מרורות, כבר בעולם הזה.

מסופר על בעל ה"שאגת אריה" זצוק"ל, שקודם פטירתו טיפס על סולם בביתו כדי להוריד ספר מארון הספרים. ארגז גדול ובו ספרים, שהיה מונח על הארון, נפל עליו, ומאותו הרגע חלה את חוליו האחרון.

לדבריו, כל הראשונים שעל דבריהם חלק קמו עליו לבלעו, ועם כולם הגיע לידי פיוס, מלבד רבינו תם, שהקפיד עליו משום שחלק על דבריו בחוזק יד. בעל ה"שאגת אריה" תלה בכך את העונש שבא עליו.

ראוי להביא גם את דברי ספר החינוך (מצווה תצ"ו), המלמד על כוחם של דברי חכמים בכל דור ודור, דברים שצריכים לעמוד לנגד עינינו בכל עת ובכל שעה:

"בכלל המצוה לשמוע ולעשות בכל זמן וזמן כמצות השופט, כלומר החכם הגדול אשר יהיה בינינו בזמננו, ויפתח בדורו כשמואל בדורו... ועובר על זה ואינו שומע לעצת הגדולים שבדורו בחכמת התורה, מבטל עשה זו, ועונשו גדול מאוד, שזהו העמוד החזק שהתורה נשענת עליו, ידוע הדבר לכל מי שיש בו דעת".

וברצוני לעורר כי על אחת כמה וכמה יש להיזהר שלא לדבר בגנותם ולזלזל באנשים המוחזקים לגדולי התורה. מלבד העוון והחטא שבלשון הרע, האסור כלפי כל יהודי, יש בכך גם חטא חמור של פגיעה בכבוד התורה. המציאות הוכיחה כי מעשים מעין אלו עלולים אף לפגוע בחינוך הילדים ובהליכתם בדרך ה'.

שני סיפורים מהדור האחרון ממחישים את חומרת הזלזול בגדולי ישראל ואת העונש העלול לבוא בעקבותיו.

הראשון אירע, על פי המסופר, בהלוויית מרן החזון איש זצוק"ל. אחד המשתתפים שאל מדוע כולם בוכים, והרי בכל דור ודור ישנם מנהיגים דגולים. מיד לאחר מכן נעקץ על ידי עקרב ואיבד את חייו.

הסיפור השני התרחש בהלוויית מרן בעל ה"אגרות משה" זצוק"ל, שנערכה בירושלים ביום הפורים. אחד הנוכחים התבטא בזלזול ושאל מדוע יש לבזבז זמן כה רב ביום גדול זה על הספדים. כעבור זמן קצר החל לחוש ברע, ובדרכו לבית החולים התחנן וביקש מחילה מכבוד הנפטר.