לא ביבי ולא איזנקוט: זו תהיה הפתעת הבחירות

שלוש שנים לסיוט של שבעה באוקטובר, והזיכרון הלאומי הופך, באירוניה מרתקת, לאזור הנוחות של הפוליטיקאים שלנו. 

הרחובות שעדיין מדממים את הטראומה, הבתים השכולים שבהם הזמן עמד מלכת, לצד שברים של עסקים שקרסו והישרדות כלכלית יומיומית שאיבדה כל רסן - כל אלה היו אמורים לחולל כאן רעידת אדמה. תחת זאת, נדמה כי שלוש שנים של כאוס מתמשך הצליחו בעיקר לסדוק את כושר השיפוט של העם בישראל.

היה אפשר לצפות כי אחרי המכה הקשה בתולדות המדינה, הרחוב הישראלי יתאגד וידרוש את המובן מאליו: אסטרטגיה ביטחונית נחושה, סדורה וממוקדת. אבל גרוע מכך - נדמה שבין הפחדים למאבקי הישרדות, שכחנו אפילו מה אנחנו רוצים לעצמנו כאזרחים.

במדינה מתוקנת, הפוליטיקאים אמורים להיות אלה שמשרתים את האסטרטגיה של הציבור. אצלנו, באופן מכעיס במיוחד, הציבור הופך פעם אחר פעם לתפאורה הצייתנית בהצגות היח"צ של המועמדים.

איך ייתכן שערב בחירות גורליות, השיח הציבורי אינו סובב סביב תוכנית חירום למשק? איפה הדרישות החד-משמעיות לבלימת יוקר המחיה המטורף, לטיפול בעומסים הבלתי-נסבלים בכבישים, או להבטחות קונקרטיות להורדת המע"מ ומחירי הדלק? איפה התביעה לקבל משנה ביטחונית ברורה ומפורטת לרמת הפרט - מה בדיוק התוכנית מול חיזבאללה, ומהי ההבטחה המפורשת לגבי האיום האיראני?

חלף זאת, הציבור הישראלי שוקע שוב בתוך אשליה כאילו הבחירות הללו נסובות אך ורק על "ביטחון". אלא שזהו אינו ביטחון, אלא מסווה זול שלו. השיח הממשי הצטמצם שוב לקרב אגרופים מתוסרט בין "ביבי" לבין "הגוש הנגדי" - מאבק יחצ"ני עקר, שבו אף צד אפילו לא טורח להציג משנה ביטחונית סדורה, שלא לומר מילה על הנושא הכלכלי שנדחק לחלוטין אל מעבר לשוליים.

בחירותצילום: שאטרסטוק

בעבר, הבוחר הישראלי ידע מדי פעם להפתיע. זכורה, למשל, נסיקת מפלגת הגימלאים, מהלך שבו האזרחים סירבו להיות ניצבים בהצגה שכתבו משרדי הפרסום של ה"ימין" וה"שמאל". כיום, לעומת זאת, התקשורת מנסה למכור לנו "הפתעות" מומצאות: האם גדי איזנקוט יגרוף עשרים מנדטים? האם הקואליציה תתרסק, או שנתניהו שוב יצליח לשבות בקסמיו את שמעון מאופקים ורחל מדימונה?

בואו נודה על האמת: אלו אינן הפתעות. אלו תסריטים ידועים מראש בתיאטרון אבסורד שחוזר על עצמו בלולאה אינסופית.

הפתעת הבחירות האמיתית היחידה במפה הנוכחית, כזו שתכה בתדהמה את האולפנים ואת המטות - תתרחש רק אם הציבור הישראלי יתעורר מהתרדמת בקלפי. היא תתרחש אם אחוז ניכר מהעם ייתן את קולו עבור אותם פוליטיקאים בודדים שיעזו להציג מצע כלכלי וביטחוני מפורט, מובחן ומבוסס, ולא מסתתרים מאחורי סיסמאות נבובות.

רק צעד כזה יבהיר לקודקודים במגדלים שהסיפור נגמר. הציבור הישראלי עייף ממאבקי יח"צ וספינים, הוא כבר לא קונה שיסוי והתססה של גוש מול גוש - הוא דורש תוכנית עבודה, תשובות קונקרטיות ושינוי עמוק בשטח.

זו ההפתעה היחידה שהקלפי יכולה לספק פה. כל דרמה אחרת היא פשוט עוד מאמר מערכת ממומן ומתוסרט מראש.