מבת ברית לנקיטת צעדים חד-צדדיים: מה קרה ליחסים בין ישראל להולנד?

במשך עשרות שנים נחשבה הולנד לאחת הידידות הקרובות והעקביות ביותר של ישראל באירופה. אולם בשנים האחרונות, ובמיוחד מאז פרוץ מלחמת "חרבות ברזל", עברו היחסים בין המדינות מטמורפוזה דרמטית שהובילה את אמסטרדם לנקוט שורה של צעדים בוטים נגד ישראל, לצד עלייה חדה בתופעות האנטישמיות ברחובותיה.

השינוי בגישתה של הולנד אינו מקרי, אלא תוצאה של שילוב כוחות פוליטיים וחברתיים בתוך המערכת ההולנדית ומוסדות האיחוד האירופי. בעוד שבעבר שמרה אמסטרדם על קו מאוזן או אוהד יחסית כלפי ישראל, לחצים פנימיים מצד גורמי שמאל וליברלים, לצד שינויים בהנהגה הפוליטית, דחפו את הממשלה למדיניות ביקורתית בהרבה.

השיא הגיע בשורה של צעדים מעשיים: הולנד מקדמת ויושבת על מתווים המגבילים את ישראל, הצטרפה למהלכים בנלאומיים המותחים ביקורת חריפה על מדיניותה, ואף הובילה צעדים של החרמת מוצרים המיוצרים ביהודה ושומרון, מזרח ירושלים ורמת הגולן. צעדים אלו הביאו את ישראל להגיב ביד קשה, לרבות שלילת מעמדם הדיפלומטי של נציגי הולנד הפועלים מול הרשות הפלסטינית ברמאללה.

המפנה במדיניות הרשמית מלווה בהחמרה דרמטית באקלים הציבורי כלפי יהודים וישראלים בהולנד. ארגונים המנטרים את תופעות השנאה מדווחים על זינוק חסר תקדים במספר תקריות האנטישמיות, הכוללות הפגנות ענק אנטי-ישראליות, פגיעה במוסדות יהודיים ואף אלימות פיזית קשה נגד ישראלים – כמו מתקפת האלימות הזכורה שספגו אוהדי מכבי תל אביב באמסטרדם.

מומחים למצב באירופה מציינים כי השילוב בין שיח פוליטי תקיף נגד ישראל לבין נוכחות גדולה של קהילות מהגרים המזדהות עם המאבק הפלסטיני, יצר "כד מרקחת" שבו הביקורת המדינית זולגת במהירות לשנאת יהודים גלויה. עבור הקהילה היהודית המקומית, שחיה במשך עשרות שנים בתחושת ביטחון מלאה, מדובר במציאות חדשה ומעוררת דאגה, המציבה סימני שאלה קשים על עתיד החיים היהודיים במדינה.