"ריבונו של עולם": כך כבשו החסידים ממנהטן את הקהל הישראלי | הסיפור של "זושא"

יש סיכוי טוב שכבר שמעתם אותם, גם אם השמות שלמה גיסין וזכריה גולדשמידט לא אומרים לכם הרבה. אולי נתקלתם ב־Don't Leave Me On My Own, אולי באחד הקאברים שנולדו בעקבותיו, ואולי פשוט מצאתם את עצמכם מזמזמים את המנגינה בלי לדעת מי עומד מאחוריה.

אבל הסיפור של "זושא" התחיל הרבה לפני שהקהל הישראלי גילה אותה.

הוא התחיל לפני יותר מעשור, בדירות של חברים בניו יורק, כששלושה צעירים יהודים נפגשו כדי לשיר ניגונים של רבי שלמה קרליבך. לא הייתה שם חברת תקליטים, לא תוכנית לכבוש מצעדים ואפילו לא אולפן. כשהם אהבו משהו שנולד במהלך הג'אם, הם פשוט שלפו אייפון והקליטו.

מאותן הקלטות ביתיות צמחה אחת התופעות המסקרנות במוזיקה היהודית־אמריקאית: להקה שלקחה את הניגון החסידי חסר המילים, הכניסה לתוכו פולק, ג'אז, סול, רגאיי ואלקטרוניקה  וסירבה כמעט מהרגע הראשון להסביר לאיזו מגירה היא שייכת.

הדרך הובילה אותם למצעד הבילבורד (מצעדי הבילבורד מציגים את הפופולריות של השירים מדי שבוע בארצות הברית ובמדינות נוספות בהן, ארגנטינה וברזיל. ל.ג), לאלבומים ולהופעות; ובשבועות האחרונים היא הובילה אותם שוב לישראל - הפעם לקהל שכבר חיכה להם.

להקת זושאצילום: מתוך פייסבוק של Zusha

שלוש הופעות הסתיימו בסולד־אאוט. הם הגיעו גם לאולפן גלגלצ וביצעו, בין היתר, את הלהיט Don't Leave Me On My Own שאף נכנס לפלייליסט של התחנה.

ואז, רגע לפני שחזרו לניו יורק, הם עשו משהו שמחזיר את הסיפור כולו לנקודת ההתחלה. בלי אולם ובלי במה גדולה, הם התיישבו על גדר אבן בשוק מחנה יהודה והתחילו לנגן. בתוך דקות נעצרו סביבם עוברי אורח, חרדים וחילונים, צעירים וחיילים. טלפונים נשלפו, אנשים הצטרפו לשירה וריקודים פרצו באמצע הסמטה הירושלמית.

אחרי יותר מעשור, אלבומים, בילבורד ואולמות מלאים, זושא חזרה להיות בדיוק מה שהייתה בהתחלה: כמה אנשים, ניגון  וקהל חם שמרגיש שהוא חייב להצטרף.

אבל כדי להבין איך כל זה קרה, צריך לחזור למנהטן של 2013...

הכול התחיל מחברות

זושא הוקמה בשנת 2013 בידי שלמה גיסין, זכריה גולדשמידט ואלישע מלוטק. כל אחד מהשלושה הגיע ממקום מוזיקלי אחר לגמרי  והמפגש ביניהם הוא במידה רבה הסיבה לכך שהצליל שנוצר היה קשה כל כך להגדרה.

גיסין (שהגיע במקור ממרילנד) כבר היה סולנה של להקת הרוק היהודי JudaBlue. למד סקסופון ואהב את אלתורי הג'אז.

גולדשמידט היה הסולן והמפיק של הרכב האלקטרו־פאנק Ch!nch!lla. והביא עמו תשוקה למוזיקה אלקטרונית ורגאיי.

מלוטק הגיע ממשפחה שמוזיקה יהודית הייתה חלק עמוק מההיסטוריה שלה וצמח בתוך עולם הנגינה: אביו הוא המנהל האמנותי של התיאטרון היידי "פולקסביין" בניו יורק, וסבתו הייתה המוזיקולוגית חנה מלוטק. אלישע גדל על מוזיקת כליזמר וניגן על תופים וכלי הקשה.

להקת זושאצילום: מתוך קליפ

גיסין ומלוטק נפגשו בבית חב"ד בדרום מנהטן (בהנהגת הרב דוב יונה קורן), ובהמשך הכירו את גולדשמידט באמצעות חבר משותף (דני ברונשטיין, שהפך למנהלם, יחד עם עידוד מאחיו של אלישע, הרב אברם מלוטק).

אבל לפני שהייתה להקה - הייתה חברות. "לפני הכול אנחנו חברים טובים", יאמר ל'בחדרי חרדים' גיסין שנים לאחר מכן, כש"זושא" תגיע לישראל. "לפני הכול, אחרי הכול ובתוך הכול", יוסיף גולדשמידט.

והחברות הזאת התחילה להתנגן. באחד הערבים הם שרו יחד ניגונים של רבי שלמה קרליבך בדירה של חבר. מתוך השירה התגלגל ניגון חדש. הוא יהפוך ל־"Beis", השיר הראשון שלהם.

הם המשיכו להיפגש ולנגן. בכל פעם שנולד משהו מעניין, הפעילו את אפליקציית ההקלטה באייפון. חברים ובני משפחה ששמעו את התוצאה התחילו לדחוף אותם לעשות עם המוזיקה הזאת משהו. וכך, כמעט בלי שהתכוונו, נולדה 'זושא'.

למה דווקא זושא?

חשוב להבין, השם שבחרו לעצמם הוא הרבה יותר משם של להקה. במידה רבה, הוא המפתח להבנתה. "זושא" נקראת על שמו של רבי זושא מאניפולי.

כשחברי הלהקה התראיינו ל"בחדרי חרדים", הסביר גולדשמידט שהסיפורים המיוחסים לרבי זושא דיברו אליהם בגלל המסר הפשוט והעמוק העולה מהם: לכל אדם יש דרך משלו.

"כל אחד הוא משהו מיוחד, ויש בו משהו ייחודי", אמר. "ולכן 'תהיה מי שאתה' - וזה הסיפור שלנו: להיות מיוחדים, לחיות ביחד אבל לא לשכוח שכל אחד הוא משהו מיוחד".

כבר בתחילת דרכם הם חזרו אל הסיפור המפורסם על רבי זושא, שלפיו השאלה שתישאל מהאדם אינה מדוע לא היה כמו גדולי עולם אחרים - אלא מדוע לא היה זושא.

עבור להקה שתבלה את השנים הבאות בניסיון להתחמק כמעט מכל הגדרה שינסו להצמיד לה, קשה לחשוב על שם מדויק יותר.

האימייל המפתיע מבילבורד

באוקטובר 2014 יצא ה־EP הראשון של זושא, שנשא את שם הלהקה. כעבור זמן קצר הגיע מייל מפתיע. בילבורד ביקשו מהם פרטים. הם נכנסו למצעד.

בנובמבר הגיע האלבום למקום התשיעי במצעד אלבומי מוזיקת העולם של בילבורד. גיסין התקשר לחבריו מוקדם בבוקר כדי לספר להם. בראיון מאוחר יותר הם הודו שבאותו רגע אפילו לא הבינו לגמרי מה מתרחש.

שלושה חברים שהקליטו ניגונים באייפון מצאו את עצמם בבילבורד.

אבל דווקא תגובות אחרות המחישו להם עד כמה רחוק המוזיקה הגיעה. הם סיפרו על אישה שהאזינה לאלבום בזמן לידה; על חבר שעבר ניתוח מוח וזמזם את הניגונים שלהם בראשו; ועל הורים שסיפרו שילדיהם מבקשים לשמוע את המנגינות לפני השינה. המוזיקה כבר לא הייתה שלהם בלבד.

המקום השני בבילבורד

בינואר 2016 יצא אלבום הבכורה המלא, "כוונה". הפעם זושא טיפסה למקום השני במצעד אלבומי מוזיקת העולם של בילבורד.

"משיח" הפך לאחד השירים המזוהים עמה באותה תקופה ויצא גם כקליפ. שיר אחר מהאלבום, "פשוט", הופיע בטריילר של הסרט "מנשה", שהוקרן בבכורה בפסטיבל סאנדנס.

החבורה שהתחילה בג'אמים ביתיים כבר הופיעה במועדונים, במוסדות יהודיים ובפסטיבלים ברחבי ארצות הברית. ואז היא הגיעה שוב לירושלים, אבל בל נקדים את המאוחר. 

באולפן עם ישי ריבוצילום: מתוך הפייסבוק - זושא

ניגון חסידי פוגש את אמריקה

אם מחפשים הגדרה מוזיקלית מסודרת לזושא, מתחילה הבעיה. בבסיס נמצאים הניגון החסידי, הסולמות וצורת השירה המסורתית. אבל סביבם נבנה עולם שלם של פולק, ג'אז, סול, רגאיי, סקא ומוזיקה אלקטרונית.

גם רשימת ההשפעות שעליה דיברו חברי הלהקה לאורך השנים נשמעת כמעט כמו פלייליסט בלתי אפשרי: שלמה קרליבך, מתיסיהו ויוסי פיאמנטה לצד בוב דילן, דמיאן מארלי, בון איבר, ג'יימס בלייק, ריי צ'ארלס ואלה פיצג'רלד.

כל אחד הביא את העולם שלו וביחד נוצר משהו אחר.

כלי תקשורת ניסו להגדיר אותם כ"חסידים־היפסטרים". אחרים השתמשו במונח "נאו־חסידות" (בעבר היו חברי הלהקה קשורים לרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ זצ"ל). חברי זושא עצמם הסתייגו מההגדרות. הם רצו שהמאזין יקשיב לפני שהוא מחליט לאיזו מגירה להכניס אותם.

המקום שבו המילים כבר לא מספיקות

וכאן נמצא אולי הסוד הגדול ביותר של זושא: הניגון חסר המילים. במקום לראות בהיעדר מילים מגבלה, הם הפכו אותו ליתרון. גיסין הסביר בשנותיה הראשונות של הלהקה כי כאשר מסירים את שכבת המילים ומגיעים לרגש עצמו, אותה מנגינה יכולה לקבל משמעות שונה אצל כל אדם. במקום שהיוצר יספר למאזין מה הסיפור, המאזין מביא אל השיר את הסיפור שלו.

גולדשמידט כינה את הניגון "נקודת האפס שבה כולנו מתחברים".

בראיון אחר תיארו חברי הלהקה כיצד לפעמים יש לאדם משהו לומר, אבל הוא פשוט אינו מסוגל לדייק אותו במילים. ואז מגיע הניגון: תחושה אמיתית אחת יכולה להפוך לעולם שלם של צלילים - ולקבל אצל כל מאזין משמעות אחרת. זו לא הייתה רק פילוסופיה יפה. כי עד מהרה התברר שמישהו בחוץ מקשיב.

זושא בהבדלהצילום: מתוך הפייסבוק - זושא

"הוא המלחין. אנחנו רק הצינור"

ובחזרה ירושלים, מוצאי שבת, 2016.

יותר מ־200 צעירים דתיים וחרדים מצטופפים בהופעה בירושלים. האולם מלא, הקהל מכיר את השירים, וחלק מהנוכחים עוצמים עיניים בזמן הניגונים.

מעט לפני ההופעה פגש "בחדרי חרדים" את שלושת חברי זושא בחדר האמנים של "הצוללת הצהובה" לשיחה מרתקת מאחורי הקלעים.

כבר אז, בחדר האומנים הדחוס, התגלתה האנרגיה המיוחדת שמאפיינת אותם. באמצע הראיון החלו שניים מהם לפזם בשקט את ניגון הבעל שם טוב. הקולות הלכו והתחזקו עד שהנוכחים בחדר הצטרפו לשירה.

"השם 'זושא' נקרא על שמו של רבי זושא מאניפולי", הסביר אז זכריה גולדשמידט. "הסיפורים המיוחדים שמיוחסים לו דיברו אלינו מאוד. קיבלנו ממנו תורה שלמה: כל אחד הוא משהו מיוחד, ויש בו משהו ייחודי, ולכן 'תהיה מי שאתה' - וזה הסיפור שלנו: להיות מיוחדים, לחיות ביחד אבל לא לשכוח שכל אחד הוא משהו מיוחד".

חברי הלהקה הדגישו בראיון את הפשטות והחיבור לשורשים: "אנחנו עושים מוזיקה של נשמה חסידית", מעידים חברי הלהקה, "ניגונים שהנקודה הטובה היא השורש שלהם. ניגוני נשמה פשוטים. אנשים בחוץ מתקשים לקבל את הדברים הפשוטים. אנשים חכמים מאוד מכירים דברים רבים וחכמות מסובכות – אבל מאבדים את הדבר הכי פשוט: אמונה בקב"ה. זהו הדבר העיקרי, זו האדמה של חיינו. גם הגמרא בברכות אומרת שדברים שהם ברומו של עולם, כמו תפילה, בני אדם בזים להם".

כשאמרנו אז לסולן שלמה גיסין שהוא אחראי לרוב הלחנים, הוא מיהר להצטנע, כיוון את אצבעו כלפי מעלה ואמר: "הוא מלחין. הוא גם מלכו של עולם וגם המלחין של העולם, אנחנו רק מנסים להיות הצינור להעביר את זה הלאה".

כשנשאלו על קהל היעד שלהם, סירבו לחלק את הציבור למגזרים: "אנחנו פונים לקהל של 'מבקשי ה'', קהל שרוצים. כל מי שרוצה - אנחנו רוצים. אנחנו לא מכריחים אף אחד לשמוע אותנו. מי שהמוזיקה שלנו מדברת אליו - אליו אנחנו מדברים... הכיוון שלנו הוא לעשות מוזיקה שתדבר לכל יהודי. 

אנחנו מנסים לחבר את כולם ל'שביל הזהב'. זו המעלה של ה'תפארת', כמו יעקב אבינו. כמו שבסיטואציות הטרגיות בהיסטוריה הצוררים ימ"ש לא עשו אבחנה בין יהודי כזה ליהודי אחר, אותו הדבר גם במקרים הטובים, להבדיל, אנחנו צריכים לזכור שאין זה משנה מהיכן אנחנו מגיעים. 

אנחנו מגיעים מהקב"ה, זה הדבר החשוב. אנחנו משפחה אחת. איך ניתן בכלל ליצור חלוקה בין היהודים, לעשות 'אגודות אגודות' - זו, למעשה, הגלות. הכי חשוב זה הפנימיות, המטרה שלנו היא ליצור אחדות".

זושא משתנה

באותה שנה הסתיים גם הפרק הראשון בתולדות הלהקה.

אלישע מלוטק עזב, וזושא הפכה לצמד של גיסין וגולדשמידט.

בספטמבר 2017 יצא האלבום השני, Colorful World. חודשים קודם לכן יצא "ברוך ה'", שבוצע יחד עם פומפידיסא והמפיק מאט דאב וזכה למאות אלפי צפיות ולהצלחה בקרב הקהל הדתי והחסידי.

ב־2018 עמדה הלהקה במרכז אחד מפרקי הסדרה הדוקומנטרית "חסידיסטוק".

בספטמבר 2019 הגיע האלבום When the Sea Split; בשנת 2021 יצא Cave of Healing; וב־2022 הגיע Open the Gates.

באפריל 2023, ניסן תשפ"ג, ביצעה הלהקה את הניגון החב"די "מארש שמחה" במסגרת פרויקט "צמאה".

אמנם ההרכב השתנה. המוזיקה התפתחה. אבל הניגון נשאר.

ואז הגיע השיר שישראל לא הפסיקה לשיר

בדצמבר 2023 יצא Don't Leave Me On My Own.

השיר משלב אנגלית, עברית וארמית - ובמרכזו אותה תערובת שזושא בונה כבר מתחילת דרכה: מסורת חסידית בתוך מעטפת מוזיקלית עכשווית.

עם הזמן הוא הפך לשיר המזוהה ביותר עם הלהקה בשירות הסטרימינג ספוטיפיי, שבו נרשמו לו מיליוני השמעות.

גם בישראל נולדו לו ביצועים מחודשים וקאברים. 

ופתאום קרה לזושא דבר מעניין: ישראלים רבים הכירו את המנגינה, עוד לפני שהכירו את הסיפור של האנשים שמאחוריה.

כשהם הגיעו לאחרונה לישראל, הסיפור הזה כבר נראה אחרת לגמרי. שלושה מופעי סולד־אאוט. ביקור בגלגלצ. קהל ששר איתם.

ואז הגיע מחנה יהודה.

סוגרים מעגל על גדר אבן בירושלים

אחרי כל השנים, אולי דווקא הרגע הזה מספר את הסיפור של זושא בצורה הטובה ביותר. גיסין וגולדשמידט, רגע לפני הטיסה בחזרה לניו יורק, מתיישבים בשוק מחנה יהודה ומתחילים לנגן. בלי המרחק שמייצרת במה.

אנשים נעצרים. עוד אחד ועוד אחד. צעירים, מבקרים בשוק, חיילים. מישהו שולף טלפון. מישהו מתחיל לשיר. אחרים רוקדים.

ובתוך דקות נולדת הופעה. יותר מעשור קודם לכן, שלושה חברים ישבו בדירות בניו יורק, ניגנו והקליטו את עצמם בטלפון כי משהו ברגע הרגיש להם אמיתי מכדי לתת לו להיעלם.

עכשיו הם שוב מוקפים באנשים, שוב בלי צורך בהפקה גדולה כדי שהמוזיקה תעשה את שלה. רק שהפעם האנשים שמסביב כבר מכירים את השירים.

בסוף, להיות זושא

יותר מעשור עבר מאז שהסיפור התחיל.

שלישייה הפכה לצמד. הקלטות באייפון הפכו לאלבומים. חדרי חברים התחלפו בבמות. הגיעו בילבורד, הופעות, קהל בינלאומי - ועכשיו גם גל חדש של אהבה מהקהל הישראלי.

אבל אולי המשפט החשוב ביותר בסיפור של זושא נאמר דווקא לפני שנים.

"תהיה מי שאתה".

זה המסר שחברי הלהקה מצאו בדמותו של רבי זושא מאניפולי, וזה גם הרעיון שבחרו לשאת בשם שלהם.

לא להיות להקה חסידית כמו שמצופה מלהקה חסידית להיות. לא להיות להקה אמריקאית כמו שמצופה ממנה להיות. לא לבחור בין ניגון עתיק לבין צליל חדש, בין בית המדרש לרחוב, בין ארמית לאנגלית.

פשוט לקחת את כל החלקים - ולתת להם לנגן יחד.

אולי זו גם הסיבה שזושא מצליחה לעשות דבר נדיר כל כך: להשמיע ניגון שנולד בעולם מאוד מסוים, ולגרום לאדם שמגיע מעולם אחר לחלוטין להרגיש שיש בו משהו ששייך גם אליו.

ולפעמים, כמו באותו צהריים חם במחנה יהודה, אפילו לא צריך להסביר את זה.

מספיק שמישהו מתחיל לנגן.

והשאר כבר מצטרפים.

להקת זושאצילום: מתוך הפייסבוק - זושא