בלון הרזרבה של הקב"ה: כשנגמר הגז באמצע החיים ומישהו למעלה מחייך

ביום ההמלכה, את רוצה להמליך. כמו שחז"ל הורו.

ביום ההמלכה את רוצה לעשות את הכי טוב שלך, בדיוק כמו שצריך.

בדיוק כמו שכתוב.

את רוצה להיות 'מצטיינת המלכות'. ואת מתאמצת, ומחפשת, ומשתדלת, ואת שואלת, איך אני עושה את זה במירב?

ולרגע את שוברת את הראש בכוונות עמוקות ובזיכרונות של המלכות קודמות שהרגשת בהן ממליכה משובחת, ואת אומרת לעצמך: אז איפה? איפה הן ההמלכות ההן?

ואיפה את היום?

אני לא יודעת אפילו איפה שמתי את הסולם כדי להתחיל לטפס למקומות הגבוהים האלה.

וברגע השני את אומרת, "מה, מה את רוצה, קיבלת כל כך הרבה הוראות הפעלה מדוייקות: תפילה, תשובה, צדקה, מלכויות, זיכרונות, שופרות, סימנים, מילים, יש לך חומר לעבוד איתו, את לא צריכה לשבור את הראש. תמליכי, פשוט תמליכי".

 אבל את לא יכולה. כי את רוצה להרגיש חלק אינטגרלי, שותף, כשאת מודיעה לעולם ולעצמך, שמלכותו בכל משלה, את יודעת שאין דבר מיטיב יותר מזה עבורך לשנה קדימה, את רוצה להתחבר.

 את רוצה גם קדימה במהלך השנה, לדעת שההמלכה שלך הצליחה לך. הצלחת המלכה לאורך השנה, זה אומר שאת רואה באמונה את בורא העולמים, אלוקינו מלך העולם, בכל התחומים, והשטחים, והימים, והלילות, והחושים, והמקומות והשעות, והעונות המתחלפות.

 ואת ממליכה אותו על כל איברי הגוף שלך, ואת ממליכה אותו על כל בדיקות הדם שלך, ואת ממליכה אותו על כל מילה שתכתבי, ואת ממליכה אותו על כל חדר בבית, ואת ממליכה אותו על כל פעם שתצאי מהבית, ועל כל פעם שתחזרי. ואת ממליכה אותו על כל קשר עם כל ילד שלך, ועוד ילד שלך, ועוד ילדה, ואת ממליכה אותו על כל חג ושבת וימי חול, ואת ממליכה אותו על כל הקניות שלך, ועל כל מה שתחזירי, ואת ממליכה אותו על הבחירות שלך, ואת ממליכה אותו על כל פרח שיישמח אותך, וכזה שתשתלי, ואת ממליכה אותו על כל טלפון שתקבלי, וכל שיחה שתוציאי, וכל חיוך שתחייכי. זה לא אומר שכל השיחות, וכל הקניות, וכל הבדיקות, וכל הילדים, וכל הרעיונות, וכל החיבורים, וכל הניתוקים, תמיד יהיו פיקס מושלמים, אני רק מזכירה, שכשמלכותו בכל משלה, זה אומר שבכל דבר שיהיה לך קשר אליו, רגשי, טכני, עבודה, בית, לימודים, כל מה שתשמעי, שתגידי, שתראי, שתרגישי, את תדעי שבורא עולם נוכח שם. איתך. שאת לא לבד. זאת המשלת מלכותו בך.

שבכל דבר שיקרה השנה, הרי ממילא, מומשלת נוכחותו, ואת רואה אותה.

כי להמליך אותו זה אומר שאתם עובדים ביחד. גם אם בעיניים שלך לא מסתדר מה שרצית, כמו שרצית.

בשבת האחרונה הכלה הגיעה אלינו פעם ראשונה לשבת. וואי איזו התרגשות. במהלך בישולי הבישולים, התפללתי בצד רגע, מנחה. ואז זה קרה.

 נגמר הגז.

כשהעובדה הזו התגלתה, אני, עמדתי בתפילת שמונה עשרה ולא יכולתי לדבר. אבל מהצד, הסתכלתי על מה שקורה פה. הרגשתי, תוך כדי תפילה, אולי טעימה פיצפונת, קטנטונת, של מלכותו בכל משלה, שאולי, אולי, כך בליבי חשבתי, אוכל ללוות מזה אל עצמי, שמץ שמצה של דרגת הבנה קטנה לאדם הרוצה להרגיש לאורך השנה את ההמלכה של ה' בכל פרט קטן, דווקא כשלא הכל הולך כשורה.

 הרי כאן למטה מתרחשים כל הזמן דברים שהם משל לכוחות אלוקיים מקוריים.

בדיוק כמו בזוגיות, כש- "הוא ימשול בך", משהו מתוך מה שהאיש מביא נמשל בתוך האישה, לתובנה ולגדילה, בתוכה. בדיוק כמו להיפך. אחד מושל בשני. משלים ורעיונות מפרים.

עמדתי עם שתי רגליים צמודות, סידור מכסה את הפנים, עמדתי ברוגע גמור, ורק הקשבתי ללחץ ולהיסטריה של 'נגמר הגז' ו'איך, אמא? איך תבשלי לשבת?'.

ואני עמדתי לי בשקט.

לא עונה.

באמת של האמת? רציתי שזה קצת יימשך, והארכתי לי בכוונה בתפילה. זה היה מרתק כל כך. ילד אחד אמר, "מה נעשה? נלך לשכנה?", האחר אמר, "אולי ניקנה אוכל מוכן?", השלישי ניסה, "אולי נוציא כיריים חשמליים מפסח ונשאיר אותם לימים רגילים?" כל מיני פתרונות ורעיונות יצירתיים. לחץ.

עמדתי לי רגועה בתפילה. כמה טוב, אמרתי לעצמי, שאני לא יכולה לדבר, אפילו שאני יודעת משהו אחר. שהם לא יודעים. ואני רואה אותם מתרוצצים. ואני לי ברוגע שלי. כי לי יש עוד מידע שלהם, אין.

וסיימתי את התפילה, וסגרתי את הסידור.

נו?

וחייכתי. ואמרתי להם, "יש עוד בלון גז שלם. תסגרו אחד, תפתחו את השני, ונמשיך לבשל. על זה הם לא חשבו. "מה אתם לא מכירים את המקום של הבלונים?" (הם לא), (לא מספיק) (על זה אני אחראית כאן). והרגשתי כמו חיים בתוך משל, דמיינתי איך בורא עולם רואה אותנו כל השנה מתרוצצים ודואגים, אבל שוכחים שמעל כל הנמשל שמהווה את החיים, יושב באהבה מלך אמיתי, שמלכותו בכל משלה. בטח כשאנחנו, צאן עמו, עמלים על המלכת שמו.