כולם פוחדים מראש השנה שחל בשבת? הרה"ר במכתב חיזוק והדרכה מעשית

הרב הראשי לישראל הגאון רבי קלמן מאיר בר במכתב חיזוק והדרכה הלכתית-מעשית לקראת ימי ראש השנה שחל בשבת. במכתבו עומד הרה"ר על ההלכות והמנהגים המיוחדים הנוהגים בראש השנה החל בשבת, כפי שיחול השנה. בסיום מכתבו מברך הרה"ר את עם ישראל בברכת כתיבה וחתימה טובה, ומאחל לכולם שנה טובה ומבורכת.

מצ"ב מכתבו של הרב הראשי לישראל:

ימי ראש השנה הם ימי הדין, שבהם נקבע גורלו של האדם והעולם לשנה הבאה. מעבודות היום המרכזיות היא תקיעת השופר, המעוררת לתשובה ומעלה את זכותם של ישראל לפני אביהם שבשמים. אולם בשנה זו, ביום הראשון, לא יישמע קול השופר מפני קדושת השבת.

חכמינו ז"ל אומרים: "כל שנה שאין מריעין לה בתחילתה - מריעין לה בסופה" (ראש השנה דף ט"ז ע"ב). דברים אלו מעוררים חרדה: כיצד נזכה לשנה טובה כאשר לא תקענו בשופר בתחילתה? אולם כבר כתב בעל הלכות גדולות (הובא בתוספות שם ד"ה שאין), שאין הדברים אמורים בשנה שבה אין תוקעים מחמת קדושת השבת.

בספרו "מנחת עני" (פרשת האזינו) עומד בעל ה"ערוך לנר" זצ"ל על תופעה מופלאה: לצד שנים קשות ביותר שבהן חל ראש השנה בשבת, ובכללן שנות חורבן בתי המקדש, מצינו גם שנים מן הטובות והנעלות ביותר שבהן חל ראש השנה בשבת: השנה שבה נתכפר חטא העגל, השנה שבה הוקם המשכן והשנה שבה נכנסו ישראל לארץ. ומבאר כי כאשר השופר אינו משמש כסניגורם של ישראל, השבת עצמה נעשית סניגורית עליהם. אך זכות זו עומדת לנו רק כאשר אנו שומרים את קדושתה כראוי, שאם חלילה לא - עלולה היא להפוך מסניגור לקטגור.

דברים אלו הם קריאה גדולה עבורנו: בשנה שבה אין אנו יכולים להביא לפני הקב"ה את קול השופר, עלינו להביא לפניו את זכות השבת - להרבות בכבודה ובקדושתה ולשמור עליה מכל משמר, הן בחיינו הפרטיים והן במרחב הציבורי. ונזכה בעזרת ה' כי זכות השבת תעמוד לימיננו ביום הדין ותהא לנו למליצת יושר, ונכתב ונחתם כולנו לשנה טובה ומתוקה, לשנת חיים, ברכה, שלום וישועה, אמן ואמן.

השנה חל היום הראשון של ראש השנה בשבת, ובעקבות כך ישנם מספר שינויים בסדרי התפילה ובהנהגת היום. להלן עיקרי ההלכות והמנהגים, לפי סדר היום:

א. ערב ראש השנה

• תקיעת שופר בערב ראש השנה: אין תוקעין בשופר בערב ראש השנה, כדי להפסיק בין תקיעות רשות לתקיעות חובה, או כדי לערבב את השטן. ואף השנה, אין תוקעין בערב ראש השנה, שכוון שאומרים בתפילה "זכרון תרועה", הרי זה נחשב כתקיעה. (שו"ע סימן תקפ"א סעיף ג'; מ"ב שם ס"ק כ"ד; שעה"צ שם ס"ק ל"ה).

• טבילה בערב ראש השנה: נוהגים לטבול בערב ראש השנה מחצות היום ואילך, ולכל המוקדם שעה קודם חצות. מי שאינו יכול לטבול בזמן זה, יטבול לכל הפחות מעלות השחר. מי שקשה לו לטבול, יכול לרחוץ ב-ט' קבין. (רמ"א סימן תקפ"א סעיף ד'; מועד לכל חי פרק י"ב סעיף י'; משנ"ב שם ס"ק כ"ו).

• הדלקת נרות: מדליקים את הנרות קודם שקיעת החמה, ומברכים: "להדליק נר של שבת ושל יום טוב". יש שנוהגות לברך "שהחיינו" בשעת ההדלקה. (שו"ע סימן רס"ג סעיף ה'; משנה ברורה שם ס"ק כ"ג-כ"ד; משנה ברורה סימן ת"ר ס"ק ד').

ב. ליל ראש השנה | קבלת שבת | סעודת החג

• קבלת שבת: אין אומרים "במה מדליקין", ואומרים "מזמור שיר ליום השבת". בעניין "לכה דודי" ו"כגוונא" ישנם מנהגים שונים.

• זמירות שבת: נוהגים לשורר זמירות שבת, כגון "שלום עליכם" ו"אשת חיל". (מטה אפרים סימן תקפ"ג סעיף א').

• אכילת סימנים: נוהגים לאכול את הסימנים בלילה הראשון של ראש השנה, ויש הנוהגים לאוכלם אף בלילה השני או בסעודת היום. יש לבדוק את מאכלי הסימנים מתולעים וחרקים קודם הכנתם. לאחר ברכת המוציא יאכל כזית פת, ולאחר מכן יאכל את הסימנים לשנה טובה: תפוח מתוק בדבש, רוביא, כרתי, סלקא, תמר, קרא, רימון, וראש של כבש או דג, וכן דגים. על כל סימן יאמר את ה"יהי רצון" המתאים לו. יש מנהגים שונים בנוסח ה"יהי רצון", אם להזכיר את שם ה' או לא. לעניין הברכות: יברך תחילה על התמר, שהוא קודם לרימון בסדר שבעת המינים, ובברכתו יפטור את שאר פירות העץ. על הקרא יברך "בורא פרי האדמה" ויפטור את שאר פירות האדמה. גם מי שאינו אוכל מן הסימנים, יביאם לפניו ויאמר את ה"יהי רצון" המתאים להם. (שו"ע או"ח סימן תקפ"ג; משנ"ב שם ס"ק ג'; קיצור שו"ע סימן קכ"ט סעיף ט'; שו"ע או"ח סימן רי"א סעיף ד'; הליכות שלמה פרק א' אות י"ח והערה 70).

ג. תפילות היום

• שינויים בנוסח התפילה: בתפילות ראש השנה שחל בשבת יש לשים לב לשינויים בנוסח, ובכללם: אומרים "זכרון תרועה", יש הנוהגים לומר "באהבה מקרא קודש", אומרים "רצה במנוחתנו", ובברכת "מעין שבע" אומרים "המלך הקדוש". בתפילת מוסף, לאחר מלכויות, זכרונות ושופרות, אומרים "היום הרת עולם", ואין אומרים "ארשת שפתינו".

• "אבינו מלכנו": אין אומרים "אבינו מלכנו", משום שאין שואלים צרכים בשבת. ויש שנוהגים לאומרו אף בשבת. (רמ"א סימן תקפ"ד סעיף א'; מ"ב שם ס"ק ד'; שו"ת יחווה דעת חלק א' סימן נ"ד).

• בקשות פרטיות: יש שכתבו שניתן להוסיף בקשות פרטיות בתפילת לחש, אף בשבת. (הליכות שלמה פ"א סעיף ט"ו; דרך שיחה ח"א עמ' ס"ג).

• אמירת י"ג מידות: יש שנהגו שלא לומר בעת פתיחת הארון י"ג מידות, ויש שנהגו לאומרן. (מטה אפרים סימן תקפ"ד סעיף ט"ז; אורחות רבינו בעל הקהילות יעקב זצ"ל ח"ב עמ' כ"ח; לוח א"י).

• "צדקתך" בתפילת מנחה: נחלקו הפוסקים אם אומרים "צדקתך". מנהג האשכנזים שלא לאומרו. (שו"ע ורמ"א סימן תקצ"ח סעיף א'; מ"ב שם ס"ק א').

ד. תקיעת שופר

• שופר: אין תוקעים בשופר, מגזירת חכמים שמא יטלנו בידו וילך אצל בקי ללמוד תקיעת שופר, ויעבירנו ארבע אמות ברשות הרבים. (שו"ע סימן תקפ"ח סעיף ה'; מ"ב שם ס"ק י"ג).

• טלטול שופר: אסור לטלטל שופר בשבת, משום שהוא כלי שמלאכתו לאיסור. אולם מותר לטלטלו לצורך גופו או לצורך מקומו, כגון לשאוב בו מים. בזמננו, שאין רגילות להשתמש בשופר לשאוב בו מים, נחלקו הפוסקים אם מותר לטלטלו לצרכים אלו. (רמ"א סימן תקפ"ח סעיף ה'; מ"ב שם ס"ק י"ד-ט"ו; שעה"צ שם ס"ק כ"ז; שמירת שבת כהלכתה פרק כ"ח הערה פ').

ה. מנהגי היום

• אמירת תהילים: יש נוהגים לגמור את כל ספר תהילים בראש השנה, וכן היה מנהגם של רבים מגדולי ישראל זצ"ל לנצל כל רגע פנוי לאמירת תהילים. (משנ"ב סימן תקפ"ג סוף ס"ק ט'; וראה קונטרס אני לדודי עמ' קי"ח, עובדות והנהגות ח"א עמ' רכ"ב).

• שינה בראש השנה: נוהגים שלא לישון ביום ראש השנה עד חצות היום. לאחר חצות יש המקילים לישון, ובפרט כשהשינה נצרכת כדי שיוכל ללמוד ולהתפלל כראוי. בכל עניין יש להימנע מהליכה בטלה, וראוי לנצל את היום לתורה ולתפילה. נחלקו הפוסקים אם יש להקפיד לקום קודם עלות השחר, ויש המקילים בשינה הנמשכת משינת הלילה. (רמ"א סימן תקפ"ג סעיף ב'; משנ"ב שם ס"ק ט' ושער הציון ס"ק י'; חיי אדם כלל קל"ט סעיף ו'; בן איש חי שנה ראשונה פרשת נצבים אות י"א; כף החיים סימן תקפ"ג ס"ק ל"ט; הליכות שלמה פרק א' סעיפים כ"ג-כ"ד).

• זמן סעודה שלישית: מצווה להימנע מלקבוע סעודה בערב יום טוב מתשע שעות ולמעלה, כדי שיאכל סעודת יום טוב לתיאבון. זמן זה הוא כחצי שעה קודם זמן מנחה קטנה. לכן, כאשר ערב יום טוב חל בשבת, יש להקדים את סעודה שלישית קודם זמן זה. אם לא הספיק, לא יבטל את הסעודה, אלא ימעט באכילתו ויאכל רק מעט פת, כדי שיוכל לאכול בלילה לתיאבון. (רמ"א סימן תקכ"ט סעיף א'; מ"ב שם ס"ק ה'–ח'; ביאור הלכה שם ד"ה ממנחה ולמעלה; שעה"צ שם ס"ק ט'-י').

• שכח לומר "רצה" בברכת המזון: אם שכח לומר "רצה" בברכת המזון, חוזר ומברך. (מטה אפרים סימן תקפ"ג סעיף ד').

• אמירת "תשליך": לאחר תפילת מנחה ולפני שקיעת החמה, הולכים לנהר או למקום שיש בו מים ואומרים את ה"תשליך". השנה אומרים את ה"תשליך" ביום השני, מחשש לטלטול חפצים למקום אמירתו. ויש שכתבו שיש לאומרו ביום הראשון, במקום שאין בו חשש טלטול. (רמ"א סימן תקפ"ג סעיף ב'; מ"ב שם ס"ק ח'; בן איש חי פרשת נצבים אות י"ב; כף החיים שם ס"ק ל"א; שו"ת יחווה דעת חלק א' סימן נ"ו).

ו. מוצאי שבת והיום השני

• הכנה מיום טוב ראשון ליום טוב שני: אסור להכין מיום טוב ראשון ליום טוב שני. ההכנות ייעשו רק לאחר צאת הכוכבים, לאחר אמירת "ותודיענו" או "ברוך המבדיל בין קודש לקודש". לפיכך, אין להוציא מאכלים מההקפאה, להכניס משקאות למקרר, לערוך את השולחן או לסדר את הבית לצורך הלילה השני. אם הדבר מפריע לשימוש בבית ביום טוב ראשון, מותר לסדרו לצורך יום טוב ראשון. (שו"ע סימן תק"ג סעיף א'; מ"ב שם ס"ק א'; ביה"ל שם ד"ה ביו"ט; רמ"א סימן תרס"ז סעיף א'; מ"ב שם ס"ק ה').

• הדלקת נרות: בלילה השני מדליקים את נרות יום טוב לאחר צאת הכוכבים, מאש הדולקת מערב יום טוב, ומברכים: "להדליק נר של יום טוב". יש שנהגו לברך גם "שהחיינו" בשעת ההדלקה; הנוהגות כן, טוב שיתלבשו בבגד חדש או יניחו לפניהן פרי חדש. (שו"ע סימן רס"ג סעיף ה'; משנה ברורה שם ס"ק כ"ג-כ"ד; משנה ברורה סימן ת"ר ס"ק ד').

• "ותודיענו": בתפילת ערבית אומרים "ותודיענו". ואף שבנוסח הברכה אומרים "וחגיגת הרגל", וראש השנה אינו רגל, זהו נוסח ואין לשנותו. אם שכח לאומרו ונזכר אחר שסיים את הברכה, אינו חוזר. (שו"ע סימן תקצ"ט סעיף א'; מ"ב שם ס"ק ב').

• תפילה מתוך הסידור: המנהג להתפלל מתוך הסידור אף שעדיין לא בירכו "בורא מאורי האש", כיוון שאין זו הנאה גמורה מאור הנר, מאחר שהברכה שגורה בפיו. (מ"ב סימן תקצ"ט ס"ק א').

• קידוש והבדלה - "יקנה"ז": עושים קידוש והבדלה בסדר "יקנה"ז": תחילה מברכים על היין ועל הקידוש, לאחר מכן "בורא מאורי האש", אחר כך ברכת ההבדלה, ולבסוף "שהחיינו". אין מברכים על הבשמים במוצאי שבת שחל בו יום טוב. (שו"ע סימן תע"ג סעיף א'; משנה ברורה שם ס"ק א'-ג').

• ברכת "שהחיינו" בתקיעות ביום השני: מברכים "שהחיינו" על תקיעת שופר, אף לנוהגים בכל שנה שלא לברך אלא ביום הראשון. (שו"ע סימן ת"ר סעיף ג').