התנהלות הליכוד בבחירת המבקר מריחה רע, אבל התצהיר של השכל עוד יותר

ח"כ שרן השכל נזכרה פתאום להתייצב בפני בית המשפט העליון ולהטיל פצצה: בתצהיר חתום היא טוענת כי במסגרת הבחירות למבקר המדינה, חברי הכנסת  אכן נדרשו לתעד את הצבעתם בווידאו – ולא פחות מכך, להציג את התיעוד לראש הממשלה כראיה.

אלא שהסיפור הזה מסריח מהראש ועד הזנב. אם השכל דוברת אמת, הרי ששורת חברי הכנסת מהליכוד ומנכ"ל המפלגה – שהגישו תצהירים הפוכים לחלוטין המכחישים כל דרישה כזו – לכאורה שיקרו במצח נחושה לבית המשפט. אם הם אלה שדוברים אמת, הרי שהשכל היא זו שמשקרת בתצהירה.

תצהיר איננו אמירה פוליטית חלולה; תצהיר דינו כעדות בבית משפט לכל דבר ועניין. עדות שקר היא עבירה פלילית חמורה מאין כמוה. תשאלו את הפצ"רית שאיבדה את כל עולמה על השקר לבג"ץ.

אלא שהתצהיר של השכל מעורר סימני שאלה בגודל של מגדלי בסר.

1. למה השכל נמנעת בלשונה מלנקוב בשמות? אם אכן ניתנה הוראה כזו, מי בדיוק היה הגורם שדרש ממנה לתעד את ההצבעה ולהציג אותה לראש הממשלה? מדובר בפרט דרמטי וסופר-משמעותי, שאי-הכללתו פוגעת קשות במידת האמינות של גרסתה.

2. למה היא נזכרה למסור את הגרסה הזו רק עכשיו – שבועות ארוכים לאחר שבית המשפט העליון כבר פסק בנושא ואף הורה על בחירות חוזרות?

3. החלק התמוה מכולם הוא המסגרת שבה נמסר התצהיר. השכל לא טרחה להגיש את עדותה במסגרת העתירות שעסקו בטיהור הבחירות למבקר המדינה. היא נזכרה "לספר את האמת" אך ורק במסגרת העתירה הפרטית שלה להתפצל מסיעת תקווה חדשה. המטרה שקופה: להוכיח שהסיעות פועלות כמיקשה אחת, כדי לזכות ביחידת מימון המפלגות ולהבטיח את עתידה הפוליטי במפלגה אחרת. רק כשיש אינטרס אישי וכלכלי מובהק על הפרק, הזיכרון הציבורי שלה פתאום מתעורר.

התמונה המתקבלת היא אירוע מסריח מקצה לקצה. הריח הרע עולה הן מהתנהלות הליכוד והן מהמניעים של השכל. מול גרסאות עובדתיות סותרות בתצהירים חתומים, למערכת אכיפת החוק אין את הפריווילגיה להתעלם: המשטרה חייבת לפתוח בחקירה מיידית ולברר עד תום – מי שיקר כאן לבית המשפט?