משטרת יחסי ציבור ללא חמלה: הפרצוף האמיתי נחשף במחאה בכביש 4

אחד מגדולי הזמר החסידי התקשר אליי ביום שלישי בלילה. "מוישה", הוא אמר לי, "יש לי חתונה בבני ברק מחר. מתי לדעתך אני צריך לצאת כדי לא להיתקע בפקקים?". אמרתי לו שהם כנראה הולכים להפגין בבוקר, אז שיהיה רגוע וייצא כרגיל. ובאותו משפט אמר לי הזמר: "האמת היא שאין לי שום בעיה לשבת אפילו שעתיים בפקקים. אני מצדיע להם, כל הכבוד. הם עושים בשבילנו את העבודה".

והאמת היא שהגיעה השעה לומר זאת בקול ברור: הם אכן עושים בשבילנו את העבודה. כיום, בזמן שבו עולם התורה נמצא תחת מתקפה חסרת תקדים וגזירת הגיוס מרחפת מעל ראשיהם של אלפי אברכים ובחורים, הם אלו שיוצאים אל הכבישים, נעצרים וחוטפים. והם חוטפים, אוהו כמה שהם חוטפים, ובשביל כולנו. זאת למרות שרבים מבני הציבור החרדי אינם נוהגים להשתתף בהפגנות ובמחאות הללו, בדרך שהתווה מרן הגר"ש אויערבאך זצ"ל כבר לפני למעלה מעשור.

הפגנת 'ההפתעה' בכביש 4 בבוקר יום רביעי הוציאה משלוותם את השוטרים הכחולים, שנדמה כי איבדו לחלוטין את טיפת החמלה האחרונה בעיניהם. ראינו שם אלימות קשה, ברוטלית ובלתי נתפסת. השוטרים הכו ללא רחם בכל מי שעמד בדרכם ומחה על מעצרם של לומדי התורה. מראות כאלו של אכזריות ושנאה לא ראינו בהפגנות אחרות במדינה, גם לא בהפגנות של יוצאי אתיופיה, ובוודאי שלא אצל אנשי השמאל בקפלן ובאיילון, שזכו ליחס של כפפות משי, מים מטוהרים וסבלנות אינסופית מצד הפיקוד הבכיר.

אי אפשר לעבור בשתיקה על האפליה הזו. כשאנרכיסטים חוסמים את המדינה כולה במשך חודשים, המשטרה מכילה, מדברת ומנהלת משא ומתן רגיש. אך כשבחורי ישיבות יוצאים למחות על ציפור נפשם, התורה הקדושה, הופכים השוטרים לחיות אדם חסרות רסן. פתיחת הכביש נעשית לא בכוח היעילות והמקצועיות, אלא בכוחה של ברוטליות מטורפת שנובעת מתסכול ושנאה יוקדת.

שוטרי משטרת ישראל, שמזמן השניאו את עצמם על חלקים נרחבים בעם, עסוקים בעיקר ביחסי ציבור ובניסיונות לייפות את המציאות. הם יפיקו סרטונים מחבקים בבני ברק, ידברו על 'משטרה קהילתית' ובכל פעם שהודעה כלשהי קצת מדגדגת להם, הם ממהרים להתקשר לעיתונאים. אך בשטח, מול המפגין החרדי, הפרצוף האמיתי נחשף. המצלמות בשטח מתעדות שוב ושוב את האמת המכוערת: פרשים שרומסים ברגל גסה, שוטרים שגוררים בחורי ישיבה בפאותיהם ובבגדיהם, ומפקדים שמאבדים שליטה ומחלקים אגרופים ובעיטות לכל עבר ללא הבחנה, ואף מפשיטים מפגינים ברוב בושה.

כאשר מדובר בחרדים, החוקים משתנים, הפקודות מתגמשות והדם הופך הפקר בראש חוצות. הגיע הזמן שמישהו בצמרת המשטרה ובמשרד לביטחון לאומי יתעורר ויבין כי הציבור החרדי אינו שק החבטות של לובשי המדים. האכזריות הזו חייבת להיפסק לאלתר, לפני שהאלימות המשטרתית המשתוללת תסתיים באסון כבד שאיש לא יוכל למנוע.