האורניום על השולחן, אבל איש אינו יודע כמה נשאר באיראן

סוגיית האורניום המועשר צפויה לעמוד במרכז המשא ומתן בין ארצות הברית לאיראן, אולם מאחורי הוויכוח על הוצאת החומר מהמדינה או דילולו מסתתרת בעיה חמורה בהרבה: איש אינו יכול לקבוע כיום בוודאות כמה אורניום מועשר נמצא באיראן, היכן הוא מוחזק, ואם בתקופה שבה הפיקוח נותק יוצר חומר נוסף.

בכיר אמריקני טען כי ההסכם המתגבש אמור להוביל להשמדת האורניום המועשר ברמה גבוהה ולהוצאתו מאיראן. מנגד, שר החוץ האיראני עבאס עראקצ'י הבהיר כי טהרן מבקשת להשאיר את החומר בשטחה לאחר שיורד לרמת העשרה נמוכה יותר. אלא ששתי האפשרויות עוסקות בחומר שאיראן תציג ותצהיר עליו, ולא בשאלה אם זהו אכן המלאי המלא.

נקודת הייחוס האחרונה של סבא"א היא מ-13 ביוני 2025. באותו מועד העריכה הסוכנות כי איראן החזיקה ב-440.9 ק"ג אורניום מועשר ל-60 אחוז, מהם 432.9 ק"ג שאומתו קודם לכן בידי הפקחים. מאז נותקה שרשרת הפיקוח, והסוכנות אינה יכולה לעדכן את החשבון או לקבוע מה אירע לחומר.

בדוח האחרון קבעה סבא"א במפורש כי אין בידיה מידע על גודלו הנוכחי של מלאי האורניום המועשר, הרכבו או מיקומו. היא גם אינה יכולה לאשר שאיראן הפסיקה את פעולות ההעשרה, לרבות מחקר ופיתוח. הפקחים לא קיבלו גישה לאף אחד מארבעת מתקני ההעשרה המוצהרים של איראן, ולאחד מהם הם לא הורשו להיכנס אפילו פעם אחת מאז שטהרן הודיעה על קיומו.

זהו ההבדל בין ספירת חביות אורניום לבין פיקוח גרעיני אמיתי. אם איראן תכניס את הפקחים למתחם באיספהן ותציג בפניהם כמות מסוימת של חומר, יהיה אפשר למדוד אותה, לדלל אותה ואף להוציא אותה מהמדינה. אך הפעולה הזאת לא תוכיח שלא הועברו קודם לכן מכלים לאתר אחר, שלא נוצר חומר נוסף בתקופת ניתוק הפיקוח, או שלא קיים מלאי שעליו איראן כלל לא דיווחה.

סבא"א מגדירה את המצב כ"אובדן רציפות הידע". המשמעות היא שהשרשרת שאמורה לעקוב אחר כל גרם אורניום, מרגע ייצורו ועד למיקומו הנוכחי, נשברה. מצלמות שיוחזרו כעת יוכלו לתעד את מה שיקרה מכאן ולהבא, אך הן אינן יכולות לצלם לאחור את החודשים שבהם לא היה פיקוח. גם בדיקה חד פעמית לא תוכל לבדה לשחזר את כל תנועות החומר בתקופה הזאת.

הבעיה אינה מוגבלת לאורניום שכבר הועשר. מאז פברואר 2021 לא הייתה לסוכנות גישה סדירה למפעלים שבהם יוצרו, הורכבו ונבדקו רכיבי צנטריפוגות. בדוח שלה קבעה סבא"א כי היא אינה יכולה למסור מידע על מספר הצנטריפוגות הנמצא כיום בידי איראן, או לאשר שהייצור וההרכבה שלהן הופסקו. בדוח קודם אף נכתב כי חלק מהידע שאבד בנוגע לייצור הצנטריפוגות ולמלאי הרכיבים לא יהיה ניתן לשחזור.

לכך מצטרפת בעיית האתרים והפעילויות שאינם מוצהרים. איראן אינה מיישמת את הפרוטוקול הנוסף, שמאפשר לסבא"א גישה משלימה ובהתרעה קצרה למקומות שבהם עולה חשד לפעילות גרעינית לא מדווחת. היא גם אינה מיישמת את קוד 3.1 המתוקן, המחייב מסירת מידע מוקדם על הקמת מתקנים גרעיניים חדשים. סבא"א קבעה כי עדיין קיימים חששות לנוכחות חומר גרעיני או לפעילות גרעינית שלא הוצהרו.

לכן, הסכם שיסתפק בדילול החומר שיוצג באיספהן עשוי להרחיק חלק מהמלאי המוכר מרמת העשרה צבאית, אך הוא לא יסגור את הפער החשבונאי שנוצר. לכל היותר יהיה אפשר לקבוע שהחומר שנמסר לפקחים דולל. לא יהיה אפשר לקבוע שכל האורניום המועשר שהיה באיראן אכן נמסר.

כדי להגיע לרמת ביטחון גבוהה יותר, יידרש מנגנון רחב בהרבה: הצהרה איראנית מלאה על כל החומר והציוד, גישה לכל מתקני ההעשרה והאחסון, כניסה למנהרות ולאתרים שנפגעו, בדיקות סביבתיות, אימות רישומי הייצור, ספירת צנטריפוגות ורכיבים, הצבת מצלמות וחותמות, והחזרת הפרוטוקול הנוסף. מנגנוני הפיקוח של סבא"א מבוססים על שילוב של חשבונאות גרעינית, ביקורות בשטח, מצלמות, חותמות וגישה משלימה שנועדה גם לאתר חומר ופעילות שלא הוצהרו.

גם מנגנון כזה לא ייצור ודאות מוחלטת ביום אחד. אחרי תקופה ארוכה ללא פיקוח, יידרשו זמן, בדיקות חוזרות והצלבת מידע כדי לבנות מחדש תמונה אמינה. עד אז, כל טענה שלפיה דילול חלקי של האורניום "סוגר את תיק הגרעין" תהיה מוקדמת.

המבחן האמיתי של ההסכם לא יהיה כמה קילוגרמים דוללו בטקס מצולם באיספהן, אלא האם איראן תאפשר לסבא"א לבדוק את כל שרשרת הגרעין שלה, להסביר את הפערים ולהוכיח שלא נשאר מאחור מלאי נוסף. בלי זה, אפשר יהיה לומר שהסיכון צומצם, אך לא שאיראן נותרה ללא חומר המסוגל לקצר את דרכה לפצצה.