הקואליציה של קורח / פרשת השבוע מהגר"ד לייבל

דרישת נשיאי העדה להקטיר קטורת הייתה עשויה להתקבל, אולם התחברותם עם דתן ואבירם חשפה את המזימה הנסתרת

התבוננות מדוקדקת בפשוטו של מקרא בסיפור קורח, חושפת עלילה עמוקה יותר.

בתחילת הדברים משה פונה אל ה' ומבקש: אַל תַּפֶן אֶל מִנְחָתָם, לֹא חֲמוֹר אֶחָד מֵהֶם נָשָׂאתִי וְלֹא הֵרַעְתִּי אֶת אַחַד מֵהֶם. לשם מה דרושה בקשה? הרי אם מראש סבר משה שהם אינם ראויים, פשוט שמנחתם לא הייתה מתקבלת. ואם כן היה סיכוי שמנחתם תתקבל, למה לבקש מה' לדחות את מנחתו של מי שראוי לכך? כיצד הבקשה קשורה לטענה "לא חמור אחד מהם נשאתי"? וגם תזמונה מעורר תמיהה. את הבקשה 'אל תפן אל מנחתם' משה אינו מבקש מיד אחרי ההצעה לקורח ועדתו להקטיר, אלא רק אחרי זימונם של דתן ואבירם וסירובם לבוא. וכאן הקושי מתעצם. מדוע חוצפתם של דתן ואבירם אמורה לפגוע במנחתם של נשיאי העדה שלא דיברו נבלה כדתן ואבירם?

הסוד נעוץ בהבנת התוכנית של קורח. הוא הצליח להרכיב קואליציה של אנשים שלא היו מרוצים מהנהגתו של משה, כל אחד מסיבה אחרת. מפלגה אחת הייתה מורכבת מנשיאי העדה שביקשו גם הם לעבוד במקדש; המפלגה השנייה הייתה דתן ואבירם, שמרדו לחלוטין במשה על שהוציאם ממצרים והותיר אותם למות במדבר. את שתי המפלגות הללו אסף קורח אליו כדי לקדם את בקשתו האישית לכהונה.

הקואליציה הזו לא נחשפה מיד. בשלב ראשון, כשהגיעו קורח וחמישים ומאתיים איש וביקשו להתקרב ולעבוד את ה' גם הם, משה הציע להם לנסות ולהקטיר. את העצה הזו יש לפרש כאפשרות רצינית. לפחות מצידו של משה היה סיכוי שה' יקבל את עבודתם והוא אינו מבקש שה' לא יפנה אליה. רק אחרי שדתן ואבירם חושפים את כוונתם, מתברר שהקואליציה הזו אינה מבקשת קדושה אלא אנרכיה. כעת, מבין משה, אם מנחתם של קורח והחמישים ומאתיים תתקבל, המשמעות לא תהיה שגם פלוני ואלמוני ראויים להקריב, אלא שטענת דתן ואבירם מתקבלת, ולכך לא ניתן להסכים. ואף שאלו מפלגות שונות, סוף סוף הן התקבצו ובאו לקואליציה אחת בהנהגתו של קורח, ומכאן שגם בליבם הייתה טינה על שררתו של משה. לכן הוא פונה לה' ואומר 'אל תפן אל מנחתם - לא חמור אחד מהם נשאתי'. כלומר, אל תפן למנחת קורח והחמישים ומאתיים, משום שטענת דתן ואבירם שאני משתרר שלא כדין אינה נכונה.

ההסבר הזה מיישב קושיה עצומה. בפסוקים טז-יז, אחרי כל האירוע עם דתן ואבירם, משה חוזר על ההצעה לקורח: אַתָּה וְכָל עֲדָתְךָ הֱיוּ לִפְנֵי ה' אַתָּה וְהֵם וְאַהֲרֹן. מָחָר וּקְחוּ אִישׁ מַחְתָּתוֹ וּנְתַתֶּם עֲלֵיהֶם קְטֹרֶת וְהִקְרַבְתֶּם לִפְנֵי ה'. אלא שהצעה זו זהה לכאורה למה שהוא כבר אמר להם בפסוק ו': זֹאת עֲשׂוּ קְחוּ לָכֶם מַחְתּוֹת קֹרַח וְכָל עֲדָתוֹ. האם אין זו כפילות מיותרת?
לפי דברינו מיושב היטב. בפסוק ו' באמת ובתמים הייתה אפשרות שה' יפנה למנחתם, אך בפסוקים טז יז ההצעה הופכת למבחן מול אהרון, ושם אכן אין להם סיכוי. לאחר שמשה מבין שהבקשה אינה כנה אלא נועדה לערער על הנהגתו, הוא מציב את בחירת ה' באהרון למבחן, ולמבחן הזה תהיה תוצאה ברורה: או אהרון או הם.

יחד עם זאת, חשוב להזכיר שעונשם של החמישים ומאתיים היה שונה משל דתן ואבירם. הם לא נבלעו באדמה אלא נשרפו והמחתות שלהם נעשו ציפוי למזבח. ייתכן שהם באמת שוכנעו שמטרתם היא הקדושה, וההתחברות שלהם למרד גילתה טפח ממה שהיה צפון בליבם, אף שלא חשבו על כך באופן מודע.

ומכאן לקח חשוב. אם יש לנו טיעונים טובים, הם צריכים להישמע ואף לקבל מענה נכון וראוי, אבל דרושה שימת לב כפולה לאנשים שמרכיבים את הקואליציה יחד איתנו. מי שמתחבר לרשעים כדי לבקש קדושה, יש לחשוד שגם מאחורי בקשתו שלו מסתתרות כוונות זדון.

המאמר נכתב בתוך עלון אחוותא המופץ ברחבי הארץ.

?️ לקבלת העלון בקובץ PDF, שלחו הודעה בווצאפ>>>

? לקבלת העלון למייל:
[email protected]

? להפצה בבית הכנסת שלכם>>>