בג"ץ פוסק שוב נגד לוין - וכופה עליו לשתף פעולה עם יצחק עמית

בית המשפט העליון קבע פה אחד, כי על שר המשפטים חלה חובה לשתף פעולה עם נשיא בית המשפט העליון, כאשר הדבר נדרש לצורך מימוש סמכויות שעל פי הדין מחייבות פעולה משותפת של שניהם, ובכלל זאת הפעלת סמכויות לשם: מינוי נשיאים וסגני נשיאים לבתי המשפט השונים; מינוי שופטים עמיתים; מינוי רשם לבית המשפט העליון; ומינוי שופטים, או שופטים בדימוס, לכהונה בוועדות השחרורים.

באופן חריג חייבו השופטים את השר בהוצאות העותרים בסך 30,000₪. שופטי ההרכב: עופר גרוסקופף, אלכס שטיין ויחיאל כשר.

סגן ראש הממשלה ושר המשפטים יריב לוין הגיב: "באופן נדיר, אני בהחלט מסכים עם הקביעה בפסק הדין שראוי ששר המשפטים יעבוד בשיתוף פעולה עם נשיא בית המשפט העליון, כשיש כזה".

נדגיש: מדובר בהליך משפטי שונה מזה שבו ניתן פסק דין בשבוע שעבר, וחייב את שר המשפטים לכנס את הוועדה לבחירת שופטים ולמנות שופטים גם לבתי המשפט המחוזיים. 

עניינה של העתירה בסירובו הגורף של שר המשפטים יריב לוין, לשתף פעולה עם נשיא בית המשפט העליון, השופט יצחק עמית, לצורך הפעלת סמכויות המחייבות על פי דין פעולה משותפת של שר המשפטים ושל נשיא בית המשפט העליון. הטעם שהציג שר המשפטים לסירובו, הוא כי, לשיטתו השופט עמית לא מונה כדין לתפקיד, בשל כך ששר המשפטים עצמו נמנע מלבצע פעולות פורמאליות להשלמת המינוי שהיה עליו לבצע (ובכלל זאת, חתימה על כתב מינוי ופרסום המינוי ב"רשומות"). בשל כך, טוען שר המשפטים כי לבית המשפט העליון אין בעת הזאת נשיא עימו באפשרותו לשתף פעולה.

בית המשפט הבהיר, כי בהתאם לתנאים שנקבעו בחוק-יסוד: השפיטה, משנבחר השופט עמית כדין על ידי הוועדה לבחירת שופטים ביום 26.1.2025, והצהיר אמונים בפני נשיא המדינה ביום 13.2.2025, הוא החל לכהן כנשיא בית המשפט העליון. בית המשפט העליון הדגיש כי "המבקש להתכחש למציאות זו דינו כדין מי שסבור שבעת הנוכחית מר יצחק הרצוג אינו נשיא המדינה; חבר הכנסת בנימין נתניהו אינו ראש הממשלה; וחבר הכנסת אמיר אוחנה אינו יושב ראש הכנסת".

בית המשפט העליון הסביר כי "הפגמים אותם הציג שר המשפטים בניסיון לטעון כי המינוי של השופט עמית לתפקיד נשיא בית המשפט העליון אינו תקף, הם למעשה תולדה של מחדליו מלבצע פעולות שהוא מחויב היה לעשות. כך, תחילה, שר המשפטים ביקש למנוע את מינויו באמצעות סירובו לכנס את הוועדה לבחירת שופטים למשך תקופה ארוכה. בהמשך לכך, ורק לאחר שניתן פסק דין אשר חייב את השר לכנס את הוועדה בכדי שתוכל לקיים הליך בחירה כמתחייב על פי חוק, התכנסה הוועדה (בישיבה ממנה נעדר השר), והצביעה על מינויו של השופט עמית לנשיא בית המשפט העליון. לאחר מכן, השר החליט שלא להגיע לטקס הצהרת האמונים של השופט עמית כנשיא בית המשפט העליון, וגם סירב לחתום על כתב המינוי שלו (בניגוד לשופטים אחרים שמונו באותה ישיבה של הוועדה לבחירת שופטים). לבסוף, השר גם סירב לפרסם הודעה על דבר מינויו של הנשיא עמית ב"רשומות". בית המשפט עליון קבע, כי את מכלול הפעולות של השר ביחס למינויו של השופט עמית לתפקיד נשיא בית המשפט העליון ניתן לראות רק בדרך אחת: כניסיונות חוזרים ונשנים מצידו לסכל את המינוי, ולאחר שהוא הושלם – כניסיונות לפגוע בלגיטימיות של המינוי. בנסיבות אלו, בית המשפט העליון קבע כי שר המשפטים מנוע מלהשמיע טענות הנוגעות לפגמים שהוא עצמו אחראי להם בשל מעשיו ומחדליו המנוגדים לדין, ולכן דינן של טענות אלו דחייה על הסף".

גם לגופו של עניין, בית המשפט העליון הבהיר כי "אין בפגמים עליהם הצביע שר המשפטים כדי להשליך על תוקף המינוי של השופט עמית לנשיא בית המשפט העליון". הובהר כי "הטיעונים אותם הציג שר המשפטים בהקשר זה הם משוללי בסיס משפטי". בתוך כך הובהר כי ישיבת הוועדה לבחירת שופטים ביום 26.1.2025, במסגרתה נבחר השופט עמית לנשיא; השופט נעם סולברג למשנה לנשיא; וכן שופטים ורשמים רבים לבתי משפט השלום והמחוזיים, כונסה כדין, וכי מכלול החלטותיה הן החלטות מחייבות, למרות היעדרותם המכוונת של שלושה חברי הוועדה. בעניין זה הוסבר כי הדרישה החוקית לכך שמספר חבריה של הוועדה לבחירת שופטים לא יפחת מ-7 מתייחסת לעצם כינון הוועדה כגוף בעל סמכויות, ולא למספר החברים שחייבים להיות נוכחים בישיבותיה. לפיכך, ועדה שבה מכהנים 9 חברים מוסמכת לקבל החלטות בהרכב של 6 חברים, ואף פחות, למעט המקרה המיוחד של מינוי שופט לבית המשפט העליון (להבדיל ממינוי נשיא בית המשפט העליון מקרב השופטים שכבר מכהנים בו).

בהמשך לכך, נקבע כי סירובו של שר המשפטים לחתום על כתב המינוי של הנשיא עמית אינו מאיין את תוקף המינוי, מאחר שכתב מינוי שיפוטי עליו חותם הנשיא הוא מסמך בעל אופי דקלרטיבי-טקסי גרידא, אשר אינו טעון חתימת קיום על מנת שיהיה לו תוקף. "למעלה מהדרוש", צוין כי נוכח הסדרי החוק בדבר מינוי שופטים, ספק אם עצם קיומו של כתב מינוי הינו תנאי הכרחי על מנת שמינוי שיפוטי יכנס לתוקף, ואולם בהינתן שבמקרה דנן נחתם כתב מינוי על ידי הנשיא, הותרה שאלה זו בצריך עיון. לבסוף הוסבר כי פרסום דבר המינוי ב"רשומות" – דבר שהשר ממילא היה חייב לעשות – בוודאי אינו מהווה תנאי לכניסת מינוי שיפוטי לתוקף.

מאחר שמלבד טיעונים אלה שר המשפטים לא הציג כל הסבר לסירובו לשתף פעולה עם הנשיא עמית, בית המשפט קבע כי על השר לוין לפעול בשיתוף פעולה עם הנשיא עמית כאשר הדבר נדרש מכוח הדין לצורך מימוש הסמכות, ובכלל זה לפעול, בהקדם האפשרי, למינוי נשיאים וסגני נשיאים לבתי המשפט השונים; למינוי שופטים עמיתים, בהתאם לבקשות שיוגשו בעניין; למינוי רשם לבית משפט זה; ולמינוי שופטים או שופטים בדימוס לכהונה בוועדות השחרורים.

בית המשפט סיים את פסק דינו בהדגשת "החשיבות שיש לקידום מהיר של המינויים שהתעכבו עד כה יתר על המידה. זאת, בראש ובראשונה למען הציבור הישראלי כולו, אשר טובתו היא זאת שצריכה לעמוד לנגד עיני משרתי הציבור כולם. ציבור זה הינו הנפגע העיקרי ממצב הדברים הנוכחי, הכרוך בפגיעה משמעותית באיכות השירות המשפטי לאזרח וביעילותה של אכיפת הדין".