העדויות המזוויעות נחשפות: "הם היכו אותי עד שאיבדתי את הכרתי"

הסופר האיראני חמיד אספי לא היה בבית אחר הצהריים של ה-5 במרץ כאשר סוכני מודיעין חמושים פרצו לדירתו בטהרן ופרצו את הדלת בפטיש וגרזן. לאחר שעברו בית בית בבניין בחיפוש אחריו, הם נתקלו בו כשחזר לבניין.

"אחד הסוכנים "שלף את אקדחו, צעק עליי לעצור, ולפני שהספקתי להגיב, הכה אותי בכוח על עורפי ועל עמוד השדרה עם קת נשקו, וגרר אותי לתוך הדירה", אמר אספי בראיון ל"גרדיאן".

כשהוא ביקש צו מעצר, המכות התגברו. "מכות חזקות על צלעותיי, לכליותיי, לרקותיי ולחלק האחורי של ראשי. המכות היו כה קשות עד שאיבדתי את הכרתי פעם אחת. כשחזרתי להכרתי, התקיפה נמשכה", הוא אמר.

התקיפה של אספי בן ה-63 נמשכה לאחר שהובא בעיניים מכוסות למרכז מעצר, שם האשים אותו חוקר בחתימת הצהרה המגנה את דיכוי המפגינים של המשטר בינואר האחרון ובקשר עם ממשלת ישראל.

הוא התעקש שלא חתם על הצהרה כזו, ובסופו של דבר שוחרר ונאמר לו כי מעצרו היה טעות מנהלית. אך השפעות התקיפה לא הסתיימו בכך: שלושה שבועות לאחר מכן, אספי פונה לבית החולים, שם התגלה דימום נרחב במוחו.

"המוות כבר לא היה אפשרות רחוקה; יכולתי להרגיש את צילו על פניי לחלוטין", הוא אמר ל"גרדיאן".

אספי עבר ניתוח והוא בתהליך החלמה, אך המקרה שלו הוא אחד ממספר הולך וגדל של סיפורים ועדויות של אסירים היוצאים מאיראן, ככל שהגבלות האינטרנט שהטיל המשטר מתחילות להשתחרר. בנוסף לאלה שנעצרו בגין מעורבות במחאות ינואר,

ראיונות עם עצורים, קרובי משפחה וארגוני זכויות אדם חושפים תמונה מלאה יותר של היקף ההתעללות במערכת בתי הכלא במדינה, כולל טענות על עינויים, מכות, רעב ומוות במעצר.

ארגון זכויות אדם "אמנסטי אינטרנשיונל" מדווח כי תיעד עינויים והתעללות בעצורים מאז ה-28 בפברואר, כולל הוצאות להורג מדומות באמצעות תליות מבוימות ואקדחים הנדחפים לפיותיהם של אסירים, מכות קשות, תלייה בידיים וברגליים, בידוד ממושך ומניעת מזון וטיפול רפואי.

בין אלו שהורעבו במעצר היתה מהנאז, מפגינה בן 23 שראתה מפגינים נורים במקלעים במהלך הפגנה בשכונת האפט הוז בטהראן ב-8 בינואר.

"אני לעולם לא אוכל לשכוח את הסצנה הזו. דם זרם ברחוב כשרצנו למקום מבטחים", היא אמרה. למרות שמהנאז לא נעצרה במהלך ההפגנות, היא נעצרה ימים לפני המתקפה הראשונה של ארה"ב וישראל ב-28 בפברואר.

"הם פרצו פנימה, אזקו אותי ולקחו אותי לכלא קארצ'אק. הם אמרו לי שהם עצרו אותי בגלל פוסטים ברשתות החברתיות שהיו נגד המשטר", היא אמרה.

"ירדתי 8 קילו תוך שבועיים בלבד. יש עינויים שלא משאירים חבורות, אבל הם נשארים איתך לנצח", אמרה מהנאז ל"גרדיאן".

יותר מ-80 נשים נכלאו יחד עם מהנאז במחלקה שלה, שהייתה כה צפופה עד שנאלצו לישון על הרצפה. מהנאז מאמינה שהסיבה היחידה לשוחררה היא שהרשויות רצו לפנות מקום לאלפי אנשים נוספים שנעצרו לאחר המלחמה.

אחרים לא יצאו בחיים. במשך מספר שבועות, משפחתו של חסם אלאדין, אב לשניים, לא ידעה אם הוא חי או מת. מקור המקורב לאלאדין עם ידע ישיר על המעצר סיפר: "הם פשטו על בית אמו ועל בית אחיו. הם היכו גם את אחיו ועצרו אותם", אמר. "כשהם לקחו את חסם, הם היכו אותו קשות מול בנותיו, בנות 10 ו-11".

במשך שבועות חיפשה המשפחה נואשות מידע. "בכל פעם שהגיעו לכלא, נאמר להם שהוא הועבר למקום אחר. זה היה עינוי בלתי פוסק עבור המשפחה".

הקריאה לאסוף את גופתו הגיעה לבסוף שבועות לאחר מכן. קרובי משפחה טענו מאוחר יותר שכאשר גופתו של אלאדין הוחזרה, "לא נותרה אף עצם שלמה".

"הם היכו אותו למוות", אמר המקור בבכי. "חסם היה אב, בעל, אח ובן אוהב. אשתו מבועתת, ובנותיו לא יכולות להבין מדוע הוא לא חוזר הביתה".