הנערים שנרצחו והמפקד האמיץ שנפל: חבר התקשר ואמר "דימה נהרג"

שלושה נערים ישראלים נחטפו בגוש עציון ונרצחו באותו הלילה, ב-12 ביוני 2014 בידי מחבלי חמאס. בפיגוע נרצחו, גיל-עד מיכאל שער, בן 16, תושב טלמון, תלמיד ישיבת מקור חיים בכפר עציון. יעקב נפתלי פרנקל, בן 16, תושב נוף איילון, גם הוא תלמיד ישיבת מקור חיים, ואייל יפרח, בן 19, תושב אלעד, תלמיד ישיבת שבי חברון.

שלושת הנערים שנרצחו הי"דצילום: באדיבות המשפחות

‏לאחר חטיפת שלושת הנערים הי"ד קראו לכל מי שיש לו רישיון על ג'יפ ממוגן להגיע לעזור בחיפושים, נשלחתי לתגבר פלוגת שריון בצפון השומרון כי הנהגים כולם ירדו לחיפושים, שבועיים הייתי בחפ"ק של המ"פ, דימיטרי לויטס, ואז הוא ירד לעזה, שם נפל מירי צלף.

באותו לילה מתקשר אליי חבר שהיה איתי במילואים, ואומר לי "דימה נהרג", אחרי שבועיים אינטנסיביים עם דימה הקצין, הרגשתי שהעולם חרב. אביו לא הפסיק לבכות בזמן ניחום האבלים. וכך הסתיימה לה המלחמה עם עזה, כשאנחנו סופרים 73 חללים, 68 חיילים ו-5 אזרחים הי"ד.

כזכור בחודש יוני 2014 התגבר ירי רקטות מרצועת עזה לישראל, ובעקבות כך יצאה ישראל למבצע "צוק איתן" נגד החמאס באזור רצועת עזה. המבצע החל ב-8.7.2014 בהפצצות מן האוויר, וכעבור תשעה ימים החלה כניסה קרקעית של יחידות צבא לרצועת עזה לטפל במוקדי הירי ובמנהרות הטרור, משימות שבוצעו עד תום המבצע בסוף חודש אוגוסט.

סרן דמיטרי (דימה) לויטס נפל בקרב במבצע "צוק איתן" ביום 22.7.2014. פלוגתו אִבטחה שיירת דחפורים צה"ליים שפעלו לפינוי צירים ולאיתור מנהרות התקפיות המובילות ליישובי עוטף עזה. על דימה וחייליו הוטל לבודד מרחב מסוים כדי לאפשר ליחידה אחרת לחפש מנהרות. הטנק שלו נסע בראש, ואחריו נעו שני דחפורים. דימה נהרג בהיותו בעמדת המפקד בטנק מפגיעת ירי צלף, אשר התמקם במרפאה נטושה שהייתה בשימוש אונר"א.

לאחר המשימה בצפון, המשכתי לגזרת בנימין עם הגדוד הקבוע שלי 941. בשבעה הבטחתי למשפחתו שעם ישראל לא ישכח אותו. ומאז אני מקפיד לעלות לקברו ביום הזכרון לחיילי צה''ל. ואם לא מתאפשר, אז כמה ימים לאחר מכן.

דימה היה בן עשרים וחמש בנופלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בהר הרצל בירושלים. הותיר הורים, אחות ואח.

‏בהלוויה של דמיטרי לויטס הי"ד בצוק איתן, אמא שלו לא הגיעה, היא התמוטטה לפני, הבטחתי לאבא שלו שעם ישראל יזכור אותו. בסיורים הרבים איתו הוא סיפר לי על התוכניות שלו, אך לא הוגשמו לעולם. בשבעה הבטחתי לאביו שאלמד משניות לעילוי נשמתו, אמרתי קדיש לזכרו בשנה הראשונה, הלב שבור ורצוץ בכל פעם שאני נזכר בו.