מלאכים בהליכותיהם ובמעשיהם: המסר הנוקב מתוך הטרגדיה

יום שישי אחר הצהריים. בתי ישראל בשיא ההכנות לקראת שבת המלכה, ואז פורצת הידיעה המצערת על שני אחים למשפחת שפיגל, בחורי ישיבה שנעדרים בים בנתניה. לאט לאט מתבהרים הפרטים על הטרגדיה הכפולה, וביום רביעי המוני בית ישראל מבכים ומלווים את הבחור יששכר דב למנוחת עולמים, לאחר ימים ספורים של מאבק על חייו. במקביל, מאות צוללנים ומתנדבים ממשיכים לחפש אחר אחיו, אברהם ישעיהו.

תובנות רבות עולות מהאירוע הטראגי, אך אבקש להתמקד בנקודה אחת: תגובתם של ההורים - מלאכים בהליכותיהם ובמעשיהם - כיצד הם דבקים בהקב"ה גם ברגעים הקשים ביותר, כאלה שאין מילים לתאר.

ראשית, מכתבו של האב, רבי שלמה שליט"א, מראשי ישיבת מיר. דווקא בשעות הקשות, כאשר גורל שני בניו אינו ברור, הוא בוחר להתהלך באמונה תמימה וטהורה, ומתוך מחשבה עמוקה של חשבון נפש מבקש סליחה ומחילה מכל תלמידיו ומכריו.

וכך הוא כותב במכתבו המרגש, המלמד כיצד יהודי צריך לנהוג ביראת שמים, להידבק בבוראו בכל מצב:

"ביום שישי האחרון, בשעות הבוקר, בשעות שלפני המבול שנחת עליי, ישבתי ושיננתי את פרשת השבוע שנים מקרא ואחד תרגום. כשעברתי על הפסוק 'וכל בית ישראל יבכו את השריפה אשר שרף ה'', נזכרתי שהעולם אומר ששבוע זה מסוגל לאסונות. וברוך השם חשבתי שהשבוע עבר בשלום... אך שכחתי שהוא עדיין לא הסתיים.

וזה קרה דווקא אצלי. סומנתי בהשגחה פרטית על ידי הבורא. האמת היא שתמיד אנו מושגחים, אך לרוב התחושה עמומה. הפעם הסימון היה חד וברור. היינו באופוריה של 'הפסקת אש עם איראן', אך האש האוכלת את נדב ואביהוא לא פסקה. היא התחברה עם מי הים והטביעה את בני התורה.

האש הקשה ביותר בימי ספירת העומר היא אש ה'בין אדם לחברו'. אנו מתאבלים על תלמידי רבי עקיבא שלא נהגו כבוד זה בזה, וייתכן שהדברים קשורים גם למה שאנו חווים". "האסון הוא של כלל ישראל, אך הקרובים אליו צריכים להרהר במעשיהם יותר מכולם. לכן אני מבקש מחילה גמורה מכל אחד ואחד - אברכים ובחורים, כל מי שהיה עמי בקשר. בין אם פגעתי במישרין או בעקיפין, אני או בני משפחתי.

אנא, בעיניים דומעות, אני מבקש מכל אחד לומר בפה מלא: 'אני מוחל לשלמה בן חיה טובה ושושנה בת מאטיל ובני משפחתם'. ואם מישהו נפגע ממני בענייני ממון - שיפנה אליי ואשלם לו. ולכל מי שרוצה לעזור: קבלו על עצמכם להיזהר במיוחד בכבוד הזולת. לעצור רגע לפני עקיצה, לשמור על הלשון. במקום לשוחח לשון הרע ורכילות - לעצור, לנשום, להתאפק. ובזכות האיפוק נזכה להוסיף חיים וישועה".

גם האם, המחנכת מרת שושנה, פרסמה דברי אמונה מרטיטים. היא מדברת על כאב וצער שלא ניתן לתאר, על מציאות שלא העלו בדעתם להגיע אליה, אך מדגישה כי מדובר בתוכנית אלוקית. בדבריה היא קוראת לציבור להמשיך לקבל קבלות טובות ומשמעותיות, דווקא כאלה שקשה לקיים - משום שדווקא מהמקום הזה מגיע החיזוק האמיתי.

זהו כוחו של עם סגולה. בשעת קושי ומשבר אינו תולה את ביטחונו בבשר ודם, אלא בכלי הנשק הרוחניים: קבלות, חיזוק באמונה והרהורי תשובה.

הרב משה חים כץצילום: באדיבות המצלם

דווקא בימים אלו, ימי ספירת העומר, מתוך ערבות הדדית ותחושת אחדות, עלינו להתחזק - לכבוד המשפחה, לכבוד כלל ישראל, הנמצאים כולם יחד בסירה אחת המטלטלת בים.

נסיים במעשה מחזק:

לפני שנים, בישיבת מיר, חלה בחור במחלה קשה. כאשר מצבו הידרדר, נכנסה אמו לבית המדרש וזעקה ליד ארון הקודש. הבחורים נענו וזעקו בתפילה, ומצבו השתפר.

אך למחרת, כאשר כבר הורגשה הקלה, נחלשה עוצמת התפילה. אמר המשגיח הגר"י ליבוביץ זצ"ל: ביום השני התברר שגם ביום הראשון לא הייתה תפילתם בשלמות של 'נושא בעול', שכן מי שנושא בעול באמת - ממשיך להרגיש את כאב השני גם לאחר רגעי ההקלה.

הדברים מחייבים את כולנו: להתאחד כאיש אחד בלב אחד, לשאת בעול חברנו באמת, ולזכות שלא יישמע עוד שוד ושבר בגבולנו.

הגאון הרב חיים משה כ"ץ שליט"א הינו רב קהילת 'רחם' במערב בני ברק, מוסר את שיעור הדף היומי הגדול בעיר ומגיש תכנית ברדיו 'קול ברמה'.