משוגעים, רדו מהעץ | טור דעה

ההתבטאויות ההולכות ומסלימות של הנשיא טראמפ נגד נשיא המדינה יצחק הרצוג הן טירוף מוחלט. התערבות בוטה בנושא פנימי של מדינה ריבונית. טראמפ מנסה לכפות על הרצוג להעניק חנינה לנתניהו – וזה בלתי נתפס.

אבל מה שבאמת הזוי הוא לא רק טראמפ. ההזיה האמיתית היא שאנשים שרואים בעצמם ימנים ולאומיים תומכים בזה.

ה"יוזמה" המוטרפת להטיל סנקציות אמריקאיות נגד יצחק עמית וגלי בהרב־מיארה מסמנת שוב את אובדן העשתונות ואובדן הדרך. לא יאמן שבכלל צריך להגיד את זה. בלתי נתפס שצריך להסביר את זה למישהו. והכי הזוי – שברגע שאתה אומר את זה, אתה מיד מסומן. במקרה הטוב כשמאלני, ובפועל כמעט כבוגד.

איבדתם את הצפון.

חלקים גדולים מהימין מכרו את האמונות והערכים שלהם והחליפו אותם בפולחן אישיות לאדם אחד. אדם אחד בן תמותה. אדם שיש לו הצלחות ויש לו גם כישלונות. לא מלאך.

מדובר באדם שמעלתו העיקרית היא הכריזמה. גאון שיווקי שמצליח להונות את ההמונים שוב ושוב ושוב – והם רק מבקשים עוד. אבל אני סוטה מהנושא. דעתי על הפרסונה אינה העניין כאן.

אני חשבתי בדיוק אותו דבר גם כשמפגיני קפלן קראו לביידן "להציל אותם" מהרפורמה המשפטית. גם זה היה טירוף. גם זה היה אובדן דרך. 

עכשיו תגידו לי: אם "הם" עשו את זה – גם ל"ימין" מותר. שזה רק "מראה" שמציבים להם. שכל "צד" מדומיין עושה אותו דבר.

אלה בדיוק התירוצים שהביאו אותנו עד הלום. אלה בדיוק ההסברים שממשיכים להחמיר את מצבנו כחברה יום אחרי יום.

תתבגרו.

תנסו להסתכל על המציאות מחוץ למשקפת הצרה של המחנאות והשבטיות. אל תהיו עדר. תסתכלו כמה מטרים קדימה, לא רק על האינטרס הצר של הרגע.

תחשבו קצת על מה שכתב שלשום השופט נעם סולברג. על שני בניה של שלומציון המלכה שהזמינו את ההתערבות של המצביא הרומי והובילו לסיומה של הריבונות היהודית. זה מה שקורה כשמזמינים גורם זר לפתור את המחלוקות הפנימיות שלנו.

הפתרונות צריכים להיות שלנו, כתב סולברג. גם אם הם קשים.

די להפריט את הריבונות שלנו.