חוק הגיוס קרס - ומי ישלם את המחיר? ביקורת חריפה על הנציגות החרדית

ומי יעשה חשבון נפש?

הפיתול האחרון סביב חוק הגיוס מהווה המשך ישיר לתהליכים וההתפתחויות שליוו אותו בשנים האחרונות.  כמו בתסריט ידוע מרעש, גם מה שהיה נראה הפעם כצעד קדימה הסתיים בדהירה של צעדים רבים אחורה. 

אפשר להאריך בפרטים ובהסברים, אבל זה לא ישנה את השורה התחתונה: הפוליטיקאים החרדים נכשלו במשימה המרכזית לשמה הם נשלחו לייצג את הציבור, ומי שמשלמים את המחיר הם עשרות אלפי אברכים ותלמידי ישיבות. 

כידוע, יש מי שהבינו מראש שפניו של נתניהו ושותפיו לא להסדרת הענין, וסברו כי יש לנתק עמו קשר ומגעים. אחרים, שהם רוב הנציגות החרדית בכנסת, סברו וסוברים אחרת. הם עשו הכל כדי להישאר בקואליציה מתוך אמונה ותקוה כי זו הדרך היחידה להביא את הענין על פתרונו.

הודעת נתניהו וסמוטריץ אמש הוכיחה למי שצריך להוכיח והמחישה למי שצריך להמחיש כי הנ"ל טעו בהערכתם ובגישתם, ובמצב הדברים הנוכחי לא היה טעם להישאר בקואליציה ולהמשיך להשליך את יהבנו הציבורי על נתניהו, שהוליך את הנציגות החרדית שולל פעם אחר פעם. 

וזה לא מסתיים כאן. גם לשיטת הדוגלים בהיצמדות לנתניהו בכל מחיר ובניהול מו"מ על חוק מוסכם בכל מצב, ניתן וצריך היה לעשות דברים אחרים. לשם הדוגמא, נשיא אחוות התורה הגר"ד לייבל, אדם שבשום אופן אי אפשר לכנותו כקיצוני. בזמנו, כשהוא נכנס לעובי הקורה, היו מי שדאגו לגחך על היומרה ועל ההיתכנות של היוזמה אותה הוא ביקש לקדש. 

אלא שמי שהקשיב לטיעונים שלו מוכרח להודות שהוא צדק וקרא נכון את הסיטואציה. הרב לייבל טען 1. שהחוק במתכונתח המתוכננת (והבעייתית לשיטתו) לא יעבור. 2. יש לקדם באופן אקטיבי חוק מרחיק לכת יותר ובעל סיכויים ריאלים לחקיקה. 

אפשר כמובן לחלוק על הגישה שלו, אבל אי אפשר לחלוק על הניתוח הנכון ועל כך שהנציגות החרדית התנהלה באופן לא יעיל והימרה הלכה למעשה על מעמדם של עשרות אלפי בחורי ישיבות. 

קולות הקרב ורעשי המלחמה מונעים לפי שעה את הדיון הציבורי המתבקש לאור ההתפתחוית האחרונות, אך אין ספק כי כאשר אלו יידמו - כולנו נידרש לכך במלוא העוצמה ובלי לעשות הנחות לאיש. 

זה לא וויכוח על אגו ולא התקוטטות על כבוד, כי אם מתן תשובות והסברים לציבור שלם שמנהיגיו כשלו במשימת העל שלהם וכעת עשרות אלפים מבני הציבור הזה ממשיכים לשלם את מחיר הכישלון.