הגיע הזמן להפריד בין חוק הגיוס להשתתפות החרדים בממשלה

הגיע הזמן לומר את האמת הפשוטה: הכריכה שנוצרה בין חוק הגיוס לבין ההשתתפות החרדית בממשלה היא טעות אסטרטגית.

חוק הגיוס לא מתקדם לא רק בגלל חוסר רצון פוליטי כזה או אחר, אלא בעיקר בגלל המגבלות והקשיים שמציב הייעוץ המשפטי. כל מי שעוקב אחרי הדיונים יודע עד כמה המערכת המשפטית מקשה על חקיקה מהסוג הזה. ולא, זו לא טענה שמשרתת רק את ראש הממשלה בנימין נתניהו. גם מהלכים שחשובים מאוד לליכוד, ובראשם הרפורמה המשפטית, נתקעו בדיוק מאותן סיבות.

לכן, להפוך את ההשתתפות החרדית בממשלה לתלויה אך ורק בחוק הגיוס זו גישה שמובילה למבוי סתום. במקום לייצר השפעה, היא משאירה את הנציגות החרדית מחוץ למוקדי קבלת ההחלטות.

המצב הזה אולי נראה עקרוני כלפי חוץ, אבל בפועל מי שמרוויח ממנו הם בעיקר גורמים בשמאל, שמעדיפים לראות את המפלגות החרדיות מחוץ לממשלה וללא כוח פוליטי ממשי.

במשך שנים ידעו נציגי הציבור החרדי להשתמש בכוחם הפוליטי כדי להשיג הישגים משמעותיים עבור הציבור שלהם. דרך משרדי החינוך, הפנים, הדתות, הרווחה, השיכון, הבריאות והעבודה, וגם דרך הוועדות החשובות בכנסת, הם הצליחו להשפיע על תחומי חיים מרכזיים של מאות אלפי אזרחים.

השפעה אמיתית נעשית מתוך מוקדי הכוח, לא מהיציע. גם אם חוק הגיוס מתעכב, אין בכך סיבה לוותר על האפשרות להשפיע מבפנים. להפך, דווקא בתוך הממשלה ניתן לנהל מאבק פוליטי חכם יותר על החוק ועל נושאים נוספים שחשובים לציבור החרדי. ולשם כך צריך להיות במוקדי קבלת ההחלטות.