"המבקר" במלחמה: כך "חיסל" עיתון 'המודיע' את המנהיג העליון

נתניהו מתחזק?

רוחו של ראש ממשלתנו בנימין בן צילה הייתה טובה עליו עם סיום קריאת המגילה בספרייה של ישיבת מרכז הרב. הדימויים מהמגילה אפפו אותו, הוא שפך אותם היישר אל המיקרופון.

"אשתי שרה עבורי היא אסתר המלכה", כך נתניהו, כשלא ברור אם בכך הוא הוא מגדיר עצמו כמרדכי הצדיק או כאחשוורוש.

האבטחה הייתה קפדנית. הקהל מצומצם. נתניהו דיבר על הקשר המשפחתי בין סביו הרב מילקובסקי עם הרב קוק, קשר שהמשיך מצד משפחת נתניהו עם כל שושלת מרכז הרב עד לרב יעקב שפירא ראש הישיבה כהיום.

ביבי לא דיבר על הפתק שקיבל בעיצומה של קריאת המגילה בו התבקש לענות לשיחה מארה"ב, אך דחה בנימוס. הוא גם לא סיפר על השינוי במיקום שנקבע השנה לקריאת המגילה.

מתברר שבדרך כלל קריאת המגילה המסורתית של נתניהו עם הרב שפירא אינה מתקיימת בישיבה עצמה, אלא בביתו של רה"מ. השנה, אולי לאור המצב, ביקש נתניהו להדר ולבוא למניין בישיבה.

הקרב על הגבעה

יש משהו יפה אצל הש"סניקים. לא משנה מה יהיה הלו"ז הבוער במדינה, הם נעולים על המטרה המפלגתית. טהרן בוערת, ביירות רועדת, מיליוני ישראלים במקלטים, אבל הלו"ז החשוב באמת: ראשון, בחירות לרב העיר גבעתיים. ש"ס הובילה שם ניצחון עם הרב משה אדרי, בנו של רב העיר המנוח.

כמה מתוך 11 הרבנים המועמדים דרשו לדחות את הבחירות. חלקם במילואים, אחת מחברות הגוף הבוחר תקועה בחו"ל. נזכרו מאוחר, בג"ץ גלגל אותם מכל המדרגות בגלל הגשה מאוחרת של העתירה. קחו את הרב רותם שנירר, הרב הציוני דתי שמוביל מבין כל השאר מול הרב אדרי. הוא קצין בצה"ל. קיום בחירות בעת הזו לא ממש סייע לו.

גבעתיים זו רק אבן אחת. על הכוונת שלל ערים, רובן המוחלט חילוניות. ש"ס לא מרפה מאף אחת מהן. גם תל אביב הגדולה שגררה רגליים נאלצה להסכים למועד בחירות. הגלגלים נעים בקצב מואץ גם בקרית אונו ובקרוב גם בהרצליה ורמת השרון.

דגל לבן בנתניה

אשת הברזל של נתניה, מרים פיירברג ע"ה, מנעה בחירות לרב ספרדי בעיר. בכך סייעה לחביבה הרב קלמן בר להמשיך להחזיק לבדו בתפקיד במקביל לכהונתו ברבנות הראשית. היא הלכה מהעולם ובש"ס הסתערו על האלמוני שנחת במקומה, מר אבי סלמה. המכתב של אבידן אליו לא הותיר מקום לספק. או שתזרום או שנזרים אותך.

סלמה יבין מהר מאוד שהוא בקושי פיון בתיאטרון השחמט. התפקיד שמור לרב יצחק לוי, תלמידו של הרב יצחק יוסף. זהו המחיר של עסקת הפיוס הכוללת בתוך הנהגת ש"ס. לא בטוח שהרב קלמן בר יאהב, אבל הברית שלו עם אבידן נגד מנכ"ל הרבנות הראשית יהודה כהן חשובה לו יותר.

מי שניצבת מנגד חסרת אונים היא דגל התורה שבעבר שלטה בנתח משמעותי במינויים וכיום אינה נספרת. גפני מקונן, מוציא הודעות נזעמות לתקשורת, אבל בחיים עצמם הוא נמוג. אין לו אומץ מול דרעי.

צריך להבין: המשמעות של כל רב עיר חדש היא דרמטית. השאריות האשכנזיות האחרונות במערך הרבנות מתאיידות. משבצות הגוף הבוחר לרב הראשי הבא הולכים ונצבעים בגוון ספרדי בוהק. במצב כזה, אפילו הרב משה חיים לאו לא ינסה להתמודד.

"המבקר" חיסל את המנהיג העליון

אין כמו ימי מלחמה כדי לקבל הצצה לניואנסים שעושים את ההבדל בין העיתונות המפלגתית החרדית לזו שבחוץ. הדגשים, הביטויים, וגם החילוקים בתוככי המחנה החרדי פנימה.

מי שיבחן את הבטאון הליטאי יתד נאמן ימצא דחיקה של הישגים צבאיים חגיגיים מעמוד השער פנימה, קישוטי כותרות בפסוקים ובתובנות מוסריות וקינוח של "לא בחיל ולא בכח". במערך "המבקר" צוות רחב, בתחנה הסופית: הרב יהודה יברוב, מעליו הרב זוכובסקי יו"ר הוועדה הרוחנית ובית הרב לנדו.

בעיתון של פרוש, בטאון 'המבשר', הקו הבולט של המבקר הרב שור הוא סינון מימד ההתלהבות מהדיווחים הצבאיים. השבוע דו"צ ניסה להלהיב את הכתבים החרדים במלאכה האדירה שעושים טייסינו. הביטאון דיווח אך ללא הסופרלטיבים השמורים לטרמינולוגיה החרדית. גם הפלת המטוס האיראני דווחה כנתון עובדתי.

אבל השיא שמור ל'המודיע'. האם ידעתם שהרבה לפני שחמינאי חוסל, בעיתון האגודאי קיצצו לו את התואר "העליון"? לפי "המבקר הראשי" הרב אירנשטיין, "העליון" שמור רק לקב"ה. האמת שבעיתון שמקפיד לכנות את הגיליון לשבת בשם "תוספת" ולא "מוסף" ששמור רק לקרבנות, אין זה חידוש גדול.