פרופסורית סינית דוברת יידיש חוקרת את שורשי האנטישמיות בסין

מאנג יאנג, פרופסורית באוניברסיטה בבייג'ינג, יצרה לעצמה מקום ייחודי בנוף האקדמי של סין. היא מלמדת את קורס היידיש הראשון, וכרגע היחיד, ברמת אוניברסיטה במדינה, ומנחה הרצאות על הציוויליזציה היהודית, השואה ואנטישמיות עכשווית.

עם העניין הסיני בתרבות ובהיסטוריה היהודית האשכנזית הגובר מאז ה-7 באוקטובר 2023, והעלייה העולמית באנטישמיות, המומחיות של יאנג הייתה מבוקשת. 

היא למדה יידיש כחלק ממחקר הדוקטורט שלה על גלות פליטים יהודים בשנגחאי במהלך השואה ונחשבת לאדם הראשון שכתב וביצע שיר סיני-יידיש. היא עמיתת המרכז הלונדוני לחקר האנטישמיות העכשווית, ומחקרה משתרע על פני אנטישמיות עולמית, לימודי שואה, תושבי שנגחאי ויחסי סין-ישראל.

היא מסרה הרצאה ב-24 בפברואר באוניברסיטת סטנפורד בבריטניה, ושוחחה על דרכה אל לימודי יהדות, על המציאות סביב ה-7 באוקטובר בסין, ומדוע היא מאמינה שנדרש בדחיפות דיאלוג בין-תרבותי. היא נתנה ראיון על כך באתר jweekly.com.

מה עורר את התעניינותך הראשונה בלימודי יהדות?

התחלתי כסטודנטית לגרמנית ועשיתי את הדוקטורט שלי בגרמניה. רציתי נושא לדוקטורט שישלב לימודי גרמנית עם משהו שקשור לעיר הולדתי, מכיוון שאני משנגחאי, אז בחרתי לחקור את הגלות היהודית בשנגחאי בתקופת השואה. במהלך לימודיי קיבלתי מלגה להשתתף בתוכנית חינוך לשואה בת שבועיים ביד ושם למחנכים וסטודנטים סינים. דרך המחקר שלי והאנשים שפגשתי בישראל ובגרמניה, מצאתי את עצמי נמשכת ללימודי יהדות.

מה הניע אותך ללמוד יידיש?

התמזל מזלי והגשתי מועמדות לתכנית קיץ באוניברסיטת תל אביב וקיבלתי מלגה מלאה. לא תכננתי ללמוד יידיש. אם שוקלים את היתרונות והחסרונות של לימוד היידיש, ייתכן שלעולם לא תתחילו. אבל באותה תקופה, אף אחד בסין לא למד יידיש, ולא היו קורסים זמינים. אז חשבתי, "למה לא?" המורים היו נפלאים, והחוויה הזו עיצבה את דרכי האקדמית.

איך היה ללמד את קורס היידיש הראשון בסין?

הייתי צריכה להגיש מועמדות שלוש פעמים לפני שהאוניברסיטה אישרה את זה. בהתחלה היו לי בערך 30 סטודנטים. מאז ה-7 באוקטובר, ההרשמה לקורס הציוויליזציה היהודית שלי, שהוא שיעור רחב יותר על תרבות יהודית, גדלה באופן דרמטי, עד כמעט 800 סטודנטים בכל סמסטר. יידיש קשה לסטודנטים סינים כי האותיות שונות לחלוטין מהאותיות הסיניות. אני משתמשת בחומרים מודרניים, כדי להראות שיידיש היא שפה חיה. אני מוצאת שהסטודנטים לא רק מתעניינים בשפה, אלא שהם גם רוצים להבין את התרבות.

כיצד השתנתה ההוראה מאז ה-7 באוקטובר 2023?

אחרי ה-7 באוקטובר, מעורבות התלמידים גברה מאוד. אני גם רואה את הכיתה שלי כמעין מרחב מחקר. יש הטוענים שהאנטישמיות בסין חייבת להגיע מהממשלה. אבל מניסיוני בהוראה וממשוב התלמידים, אני רואה שחלק ניכר מהעוינות מגיע דווקא מהעם. כשאני מרצה על החטופים הישראלים, חלק מהתלמידים שואלים מיד מדוע אני לא מדברת יותר על עזה. כשהקרנתי את הסרט התיעודי "8 באוקטובר" ושאלתי אם זו הפעם הראשונה שהם שמעו על אלימות שבוצעה ב-7 באוקטובר, יותר משני שלישים מהכיתה אמרו שכן. מידע זה לא דווח בהרחבה בתקשורת הסינית. חלק מהתלמידים מביעים בגלוי תמיכה בחמאס. שינוי זה משקף עד כמה השיחה הפכה מקוטבת.

אילו צורות מתבטאת אנטישמיות בסין?

כמעט כל הסטראוטיפים האנטישמיים הקלאסיים עברו לוקליזציה בהקשרים סיניים, במיוחד באינטרנט. פלטפורמות המדיה החברתית הסיניות פועלות באופן עצמאי מפלטפורמות מערביות, עם אלגוריתמים שונים וגישה מוגבלת לאפליקציות זרות. עם זאת, תיאוריות קונספירציה על יהודים, כולל גרסאות של עלילות דם, נפוצות באופן נרחב. מכיוון שבסין יש אוכלוסייה יהודית קטנה מאוד, והיהדות אינה מוכרת כדת חוקית בסין, התפיסות של רוב האנשים מגיעות מהאינטרנט ולא ממגע אישי. זה מקשה על התמודדות עם מידע שגוי.

כיצד מגיבים תלמידים ללמידה על השואה?

אנשים באופן כללי מתעניינים מאוד בשואה. אני מקרינה את הסרט התיעודי משנת 1956 "לילה וערפל", (סרט תיעודי שמציג את מחנות אושוויץ ומיידנק נטושים, תוך כדי תיאור חייהם של האסירים במחנות) ורבים מזועזעים ממה שהם רואים. עם זאת, אני חושבת שחינוך לשואה ברחבי העולם מתמודד עם אתגרים. אנו רואים שחינוך לשואה לא מנע את התפרצותה מחדש של האנטישמיות. זה משהו שחוקרים חייבים לבחון מקרוב.

למה העבודה הזאת חשובה עכשיו?

המחקר שלי מתמקד בחינוך לשואה, אנטישמיות עולמית ודיאלוג בין-תרבותי. כפי שציין אלי ויזל, אנטישמיות לא התחילה ביהודים ואינה נגמרת ביהודים. בחברות רבות, שנאת יהודים הופכת לנקודת מוצא, ומאוחר יותר גם קבוצות אחרות הופכות למטרה. מה שהפתיע אותי הוא כמה מהר האנטישמיות גואה ברחבי העולם לאחר ה-7 באוקטובר. במדינה כמו סין, שכמעט ואין בה אוכלוסייה יהודית, נרטיבים אנטישמיים עדיין יכולים להתפשט ברשת. זה הופך את המחקר והחינוך לחשובים במיוחד. עבור מחקר הדוקטורט שלי ראיינתי ניצולי שואה שחיו בשנגחאי. כיום, כאשר האנטישמיות עולה שוב, אני לפעמים חושבת על אותם ניצולים ועל התרומות הרבות שקהילות יהודיות תרמו ברחבי העולם. זו הסיבה שדיאלוג בין תרבויות כה הכרחי. חינוך לבדו אולי לא יפתור הכל, אך בלעדיו, אי הבנה ועוינות רק גוברים.