כשאכיפה מאבדת ריסון, האמון הציבורי נשבר | עורך הדין בטור מיוחד

האירועים שהיו אמש בבני ברק אינם עוד הפרת סדר. הם נקודת מבחן קשה למדינת חוק ולשוויון באכיפה.

איש אינו מצדיק אלימות. חובה להעמיד לדין את המתפרעים, יש לטפל בהם בחומרה. אם הייתה פגיעה בשוטרים, יש למצות את הדין. אך מה שנראה היום בשטח חצה גבול ברור של מידתיות.

כוחות גדולים פעלו בעוצמה רחבה, ללא אבחנה מספקת בין מי שבא להתעמת לבין מי שפשוט גר כאן, חי כאן, הלך ברחוב עם ילד בעגלה או חזר מקניות.

ראיתי אישה תמימה שנפגעה בתוך המהומה. ראיתי אב צעיר עם תינוק שנקלע לאירוע וספג רימון הלם. אלו לא דימויים תיאורטיים, אלו מראות שמזעזעים כל אדם הגון.

הבן שלי בדיוק חזר מבית הספר הו. חלף מרחוק דרך ההפגנה, הוא חזר כולו רועד מפחד, ושאל מדוע מרביצים כך לכולם ללא הבחנה. כמוהו אלפי ילדים, שמאבדים אמון חשוב במדינה. 

בשנים האחרונות הייתי בעשרות הפגנות ברחבי הארץ. בקפלן חסמו את איילון שעות, שרפו צמיגים, שיתקו עורקי תחבורה מרכזיים. בירושלים סמוך לבית המשפט העליון נחסמו כבישים מרכזיים במשך שעות ארוכות. ראיתי משטרה שמכילה, שמגנה על המפגינים, שסוגרת צירים מראש כדי שלא ייפגעו. ראיתי סבלנות. ראיתי ריסון.

ואתמול בבני ברק? התמונה הייתה אחרת לגמרי.

כתושב העיר אני מביע מחאה קשה וברורה. בני ברק אינה שטח הפקר. תושבי העיר אינם יעד לגילוי כוח. איני מוכן להשלים עם מצב שבו מתקבלת החלטה מבצעית שיוצאת למלחמה ברחוב צפוף אוכלוסייה, בידיעה ברורה שנשים וילדים יהיו הראשונים להיפגע.

בדעתי לפעול בכל הכלים החוקיים העומדים לרשותי כדי לברר מי קיבל את ההחלטות, מי נתן את ההוראות, והאם נשמרו כללי המידתיות והסבירות. כאשר מפקדים בוחרים לנהל אירוע כאילו מדובר בזירת קרב ולא ברחוב עירוני, עליהם לדעת שתהיה לכך ביקורת ציבורית ומשפטית קשה. לא מדובר באיום, אלא בדרישה בסיסית לאחריות.

אין כאן קריאה לאנרכיה. להפך. יש כאן קריאה למדינה אחת עם אכיפה אחת. אם החוק נאכף בתקיפות בתל אביב, בירושלים ובכל מקום אחר, עליו להיאכף באותה רוח גם בבני ברק. ואם במקומות אחרים ננקטת מדיניות הכלה וריסון, אין סיבה שתושבי בני ברק יזכו ליחס שונה. גם המשטרה יודעת שהרוב הגדול של תושבי בני ברק מתנגדים לכל אלימות מדובר בקומץ הזוי שמקומו בכלא. רק שזה לא מתיר למשטרה להתפרע. 

דמוקרטיה אמיתית נמדדת ברגעים כאלה. בשאלה האם הכוח מופעל בשיקול דעת, בשוויון וללא משוא פנים. בני ברק איננה אויב. תושביה אינם מטרה. והגיעה העת לומר זאת בקול ברור.