תתכוננו לשלם יותר: הפדיחה של ניר ברקת שכולנו נשלם עליה ביוקר | דעה

ההכרזה של משרד הכלכלה והתעשייה היום על זכייתה של רשת קמעונאות אחת במכרז "הסל של המדינה" מהווה רגע מבחן למדיניות הכלכלית בישראל, המציב סימני שאלה כבדים בנוגע ליעילותם של הכלים הרגולטוריים הנבחרים לטיפול ביוקר המחיה.

על פי פרטי המכרז, הרשת שנבחרה התחייבה להקפיא את מחיריהם של 100 מוצרים נבחרים למשך חצי שנה, עם אופציה להארכה עד שנה. בתמורה, תזכה הרשת למימון ממשלתי חסר תקדים של תקציב פרסום בשווי 25 מיליון ש"ח, שעשוי לצמוח ל-50 מיליון ש"ח.

הנתון המטריד ביותר העולה מההכרזה הוא היעדר ההיענות התחרותית. למרות שתנאי הסף אפשרו לכל רשת בעלת פריסה ארצית של 40 סניפים לפחות או מחזור שנתי של 3 מיליארד ש"ח להגיש מועמדות, בפועל התייצבה הצעה יחידה בלבד.

במציאות שבה המדינה מוציאה אל הפועל יוזמה ממשלתית להגברת התחרות, אך מוצאת עצמה מול מציע יחיד, הרי שמדובר בכשל תכנוני עמוק. תוצאה זו מהווה עדות ברורה לחוסר האמון של השחקנים הרלוונטיים במנגנון המנסה להנדס את התחרות במקום לאפשר אותה.

האבסורד שבכשל זה מגיע לשיאו בעובדה שמנכ"ל הרשת ש"זכתה" במכרז, תקף רק ביום רביעי האחרון את התוכנית בחריפות. במהלך עימות טעון מול אנשי משרד הכלכלה, הטיח המנכ"ל כי "זה לא העיתוי, אתם תביישו את עצמכם, אתם עושים משהו שהוא לא טוב לצרכן".

מבחינה כלכלית, המהלך מייצר עיוות חמור של הקצאת משאבים ציבוריים. המדינה משתמשת בכספי משלם המסים כדי לממן תקציב שיווק של גוף פרטי. בכך, היא לא רק מעניקה לרשת אחת יתרון תחרותי לא הוגן, אלא גם מייצרת מנגנון של "סבסוד צולב" בחסות החוק.

הקפאת מחירים ל-100 מוצרים בשוק שבו עלויות התשומות והייבוא תנודתיות, מאלצת את הקמעונאי לפצות על שחיקת הרווחיות באמצעות העלאת מחירים בשאר חלקי החנות. הצרכן, המובל אל המדף בחסות הקמפיין הממשלתי היקר, עלול למצוא עצמו משלם מחיר גבוה יותר על סל הקניות הכולל שלו.

הניסיון לפתור בעיית עומק מבנית באמצעות סבסוד שיווקי לקמעונאי בודד הוא טיפול בסימפטום ולא במחלה. במקום להשקיע 50 מיליון ש"ח בפירוק מונופולים בתחומי הייבוא או בהפחתת נטל הרגולציה על כלל השחקנים, ברקת בוחר בפתרון קוסמטי שמעניק כותרות בטווח הקצר, אך מחליש את מנגנוני התחרות בטווח הארוך.

העובדה שהמיזם יוצא לדרך עם שחקן אחד בלבד מוכיחה כי הכלכלה הישראלית זקוקה לרפורמות של חופש ולא להנדסה פוליטית של מחירונים. כפי שעולה מהסתייגותן של רשתות גדולות שלא השתתפו במכרז, התחרות האמיתית נבחנת לאורך זמן ועל כלל המוצרים, ולא על סל מוגבל ותאורטי שבו הקיבוע דווקא מצמצם את המבצעים לצרכן.

"הסל של המדינה" אינו מדיניות כלכלית - הוא ניסוי יקר בהתערבות ממשלתית שעלול להשאיר את הצרכן עם מספר מוצרים קפואים, אך עם שוק ריכוזי ומעוות שבו המדינה היא זו שקובעת מי ירוויח ומי יפסיד על חשבון הציבור.