שר בשקל: ניר ברקת מצדיק את משכורתו, אך הציבור משלם את המחיר בסופר | דעה

בתולדות הפוליטיקה הישראלית, מעטים הדימויים העצמיים שהיו חזקים יותר מזה של ניר ברקת כ"שר בשקל לשנה". המיליארדר שהגיע מהמגזר הפרטי כדי "לתקן את המערכת" ללא צורך בתגמול, הפך את ויתורו על השכר לסמל של שליחות ציבורית. 

אולם, ככל שחולף הזמן והצרכן הישראלי נחבט במדפי הקמעונאות, מתברר כי החיסכון הנומינלי של המדינה על משכורתו של השר הוא הדיל המשתלם היחיד בסיפור הזה. עבור האזרח הממוצע, המדיניות של משרד הכלכלה התגלתה כרצף של מהלכי יחסי ציבור יקרים, שאת החשבון עליהם אנחנו משלמים בקופה בריבית דריבית.

שנת 2025 הייתה אמורה להיות שנת הבשורה של רפורמת "מה שטוב לאירופה טוב לישראל". ברקת הבטיח פירוק חסמים, פתיחת השוק ליבוא מקביל ומלחמה חסרת פשרות במונופולים. אולם, הנתונים בשטח מספרים סיפור אחר: מדד מחירי המזון המשיך לטפס, ונרשמו עליות מחירים חדות שרוקנו את הכיס של כולנו והפכו את סל הצריכה הישראלי לאחד היקרים בעולם המערבי.

הפער במדיניות השר נובע מהמרת הכלים המוניטריים והפיסקאליים בטקטיקות שיווקיות. במקום טיפול שורשי במבנה השוק הריכוזי, קיבלנו את יוזמת "הסל של ישראל" - מכרז ממשלתי שבו המדינה משקיעה עד 50 מיליון שקלים כדי לסבסד קמפיין פרסומי לרשת שיווק אחת שתתחייב למחיר נמוך על 100 מוצרים ספציפיים.

מבחינה מקצועית, מדובר בכשל לוגי וכלכלי עמוק. ראשית, המדינה בוחרת "מנצחת" אחת ומעניקה לה יתרון שיווקי אדיר בחסות ממשלתית, מה שמייצר עיוות שוק ופוגע ביכולת של רשתות קטנות להתחרות. שנית, הניסיון מלמד שקמעונאים יודעים להוזיל 100 מוצרי "ראווה" בזמן שהם מפצים על אובדן הרווח בהעלאה שקטה של מחירי עשרות מוצרים אחרים שנותרו מחוץ לסל המפוקח.

האיומים החוזרים ונשנים שלו להכניס ל"רשימה השחורה" חברות שמעלות מחירים התגלו כנמר של נייר: היצרנים הגדולים הבינו את השיטה - השר מאיים בתקשורת, הם מעלים מחירים בשטח, והמשרד עובר לגימיק השיווקי הבא.

הציבור הישראלי אינו זקוק לנדבנות או לוויתור על שכר מצד שריו. הוא זקוק למדיניות אמיצה שמעזה להתעמת עם קבוצות לחץ ומפרקת את הריכוזיות באמת - לא בפוסטים ויראליים או כתבות ממומנות, אלא בחקיקה וברגולציה נושכת שמורידה את חסמי הכניסה לכל יבואן.

כשניר ברקת מוותר על משכורתו, הוא אולי מפגין אצילות אישית, אך כשהוא מוותר על הכלים הכלכליים האמיתיים לטובת אסטרטגיות פרסומיות, הוא הופך לאחד השרים היקרים ביותר שידע המשק.

ב-2026, כשהאינפלציה שוחקת את השכר והעגלה בסופר הולכת ומתרוקנת, הגיע הזמן להודות: השר "בשקל" עולה לכולנו ביוקר, ויותר מכפי שחשבנו. הוא אולי מוותר על המשכורת ולוקח שקל בשנה, אך מדיניותו עולה לנו בכל פעם שאנחנו מעבירים כרטיס בקופה.