יום השואה הבינלאומי: מהבית של אנה פרנק ועד סידני באוסטרליה

במסגרת היוזמה הודלקו נרות זיכרון במוקדים סמליים בארץ וברחבי העולם, המדגישים את החיבור בין עבר להווה ובין זיכרון השואה למציאות העולמית כיום. בחוף בונדיי ביץ' בסידני, זירת הפיגוע הרצחני שאירע לפני כחודש וחצי וגבה את חייהם של 12 יהודים אזרחי אוסטרליה, הדליקו נציגי ארגון זק"א, דוד טאוב וארתור סטיין וחברת קהילת חב"ד בעיר חני אמזלג נרות זיכרון הנושאים שמות וסיפורי חיים של נספים בשואה.

נציגי זק"א בסידני, דוד טאוב וארתור סטיין בזירת הפיגוע עם נרות "שם ונר" ו"יד ושם"צילום: נתן סמית'

מן העבר השני של העולם, בבית אנה פרנק באמסטרדם, הדליק היזם החברתי ארטיום מנילוב, מייסד חברת "בזיכרון", נרות זיכרון כחלק מהמאמץ להנציח, לשמר ולהחיות את הזיכרון האישי של הקורבנות.

ארטיום מנילוב מייסד בזיכרון בבית של אנה פרנקצילום: בזיכרון

השנה קיבל המיזם ממד בינלאומי רחב במיוחד, עם הדלקות נרות נוספות שנערכו במוקדים שונים בארץ ובעולם, ביניהם: אירוע זיכרון ייחודי שהתקיים במוזיאון ידידי ישראל בירושלים,  שם השיקו עשרות שורדי שואה את הספר "זכור לי גם נס"  אוסף סיפורי נסים אישיים של חברי קבוצת “בובות וחלומות”. במסגרת האירוע הודלקו כ־100 נרות זיכרון אישיים, הנושאים שמות וזהויות של קורבנות השואה.

נרות "שם ונר" ו"יד ושם" בזירת הפיגוע בסידניצילום: חני אמזלג

מנכ"לית עמותת שם ונר רוחה וקנין-שער, ציינה: "ביום השואה הבינלאומי חשוב לזכור ולהזכיר כי השואה לא התרחשה רק במחנות הריכוז וההשמדה, אלא גם בשיח הציבורי, בהדרה ובהפיכת בני אדם משמות למספרים. יוזמת ‘שם ונר’, בשיתוף יד ושם, מבקשת להשיב לכל אחד מהנספים את שמו, זהותו וסיפור חייו – כמעשה של זיכרון, אך גם כקריאת השכמה ואזהרה לעולם כולו. בעידן שבו האנטישמיות מרימה ראש מחדש, הזיכרון הוא אחריות מוסרית בהווה".

עמותת "שם ונר" הפועלת בישראל וברחבי העולם בשיתוף יד ושם - המחזיק במאגר השמות הלאומי המונה כיום כחמישה מיליון שמות של נספים - מקדמת מסורת זיכרון אישית: על כל נר מודפס שמו של נספה וסיפור חיים קצר, כך שהזיכרון אינו נותר מספר או נתון סטטיסטי, אלא מקבל זהות, משמעות ופנים אנושיות. היוזמה מתקיימת בשיתוף קהילות, מוסדות חינוך וגופים ציבוריים, מתוך תפיסה שלזיכרון יש תפקיד פעיל גם בהווה, במיוחד נוכח העלייה בגילויי שנאה ואנטישמיות ברחבי העולם.

הדלקת הנרות בזירות בעלות משמעות היסטורית ועכשווית - מבית אנה פרנק ועד סידני, מירושלים ועד הקהילה הבינלאומית - מבקשת להזכיר כי זיכרון השואה אינו רק טקס שנתי או פרק בספרי ההיסטוריה, אלא אחריות אישית וקולקטיבית מתמשכת: לזכור את השמות, לספר את הסיפורים, ולהעביר לדורות הבאים זיכרון חי, אנושי ומחייב.