הורה חרדי לא בוחר בסכנה. הוא נדחק אליה
צריך לומר את האמת: הורה חרדי לא בוחר בסכנה. הוא נדחק אליה על ידי מחסור חריף במעונות מפוקחים
- יהונתן שגב
- ב' שבט התשפ"ו
- 10 תגובות
אתמול, כשלקחתי את הבת שלי מהמעון, החיבוק היה חזק מהרגיל. כמעט נואש. כל הורה בחברה החרדית הרגיש אתמול את הדקירה הזו בלב.
הידיעות על הפעוטות שלא קמו משנתם במקומות שאמורים להיות הכי בטוחים עבורם, הן סיוט שרודף כל אבא ואימא. לצד הכאב הנורא, עלו שוב הקולות המוכרים. אלו שטוענים שהחברה החרדית "לא לוקחת אחריות" או "מזלזלת בבטיחות". בתור מי ששימש במשך שנים כאיש מקצוע האמון על החינוך לבטיחות ילדים ונוער, אני אומר לכם: הביקורת הזו היא איוולת.
במסגרת תפקידיי המקצועיים, פיקחתי על בטיחות במוסדות חינוך בכל המגזרים בירושלים. ראיתי במו עיני את האבסורד בחלוקת המשאבים בעיר: מוסדות במגזרים אחרים שיושבים על שטחי ענק, חצי ריקים, עם תשתיות בטיחות ומרחבים שהחברה החרדית יכולה רק לחלום עליהם. ואז, כשהייתי מסיים את יום העבודה ומגיע לאסוף את הבן שלי מהתלמוד תורה, הייתי נדהם שוב ושוב מהפערים הבלתי נתפסים שיש בעיר הזו.
צריך לומר את האמת: הורה חרדי לא בוחר בסכנה. הוא נדחק אליה על ידי מחסור חריף במעונות מפוקחים. כשרשימות המתנה הן כאורך הגלות, האלטרנטיבה היא לא רק כלכלית - היא פיזית. הורים נאלצים לשלוח את היקר להם מכל למסגרות לא מפוקחות פשוט כי אין מספיק פתרונות בטוחים בנמצא.
יהונתן שגבצילום: באדיבות המצלםאנחנו רואים נציגים שעושים ככל שביכולתם כדי למקסם את המעט שיש, אבל מול פערים של עשורים - המקסימום הזה פשוט לא מספיק. באותה עיר ממש, תחת אותה מערכת, יש ילדים שנהנים מחצרות רחבות ומבנים תקניים, ויש ילדים שנדחקים לקרוואנים ומבנים מאולתרים. ילד חרדי בירושלים זכאי לביטחון אישי בדיוק כמו כל ילד אחר. זו לא פריבילגיה - זו זכות אזרח בסיסית שחייבת לקבל ביטוי אמיתי בסדרי העדיפויות ובחלוקת המשאבים.
נכון, חובתנו כחברה להמשיך ולהעלות את המודעות לבטיחות. זה הכרחי, וזו הייתה אחת ממשימות חיי בשנים האחרונות. אבל הפתרונות לא יגיעו מהאשמות. כשהמערכת מסתפקת במכתבי התראה כדי "להתכסות" משפטית במקום להשקיע בחלוקה צודקת של שטחים ובניית מעונות בטוחים, היא מפקירה את הילדים שלנו.
השינוי יתחיל רק כשנפסיק לבקש טובות ונתחיל לעמוד על הזכויות שלנו. הגיע הזמן שהמדינה תבין שחיי הילדים שלנו הם לא שטח הפקר, ושצדק חלוקתי בבטיחות ובחינוך הוא צו השעה.
הלב בוכה עם המשפחות השכולות. בע''ה שנדע להפוך את הכאב לעשייה ואת ההפקרה לאחריות.
הכותב הוא יהונתן שגב, לשעבר הממונה על החינוך לבטיחות ילדים ונוער במשרד החינוך וכיום יועץ בכיר למדיניות בחינוך החרדי בעיריית ירושלים, דוקטורנט בחוג למנהיגות ומדיניות חינוך באוניברסיטת חיפה.


הוספת תגובה
לכתבה זו התפרסמו 10 תגובות