עברו לינץ' ציבורי: כשהמדינה מפקירה, המטפלות החרדיות משלמות את המחיר | דעה

הטרגדיה הנוראה שהתרחשה הבוקר (שני) בשכונת רוממה בירושלים בה גבו את חייהם שני תינוקות בפעוטון הפרטי. היא לא רק פצע מדמם בלב הקהילה, היא מראה מנפצת המוצבת מול החברה הישראלית כולה. בעוד צוותי החקירה מחפשים תשובות, זירת הרשתות החברתיות הפכה לבית דין שדה אכזרי, שבו "גיבורי מקלדת" מיהרו לחרוץ גורלות ולהפיץ שנאה, עוד לפני שהדמעות הראשונות יבשו.

ברגעים הראשונים, מיהרו רבים להאשים את "ההזנחה" במקום. אך כשהתמונות מהמשפחתון החלו להתפרסם, התבררה תמונה שונה לחלוטין: דירה מטופחת, אמנם מעט מבולגנת, אך היא מעידה על יד אוהבת ומשקיעה. אלו המבקרים את המטפלות המסורות, כדאי שישאלו את עצמם: האם אתם מסוגלים להבין את גודל האחריות והמסירות הנדרשת כדי לנהל מקום כה מבוקש?

הפעוטה ליה גולובנציץ ע"ה וזירת האסוןצילום: תיעוד מבצעי כבאות והצלה וצילומסך

העובדה שהמשפחתון היה עמוס בילדים והרישום אליו היה בשיאו, אינה מעידה על רשלנות, אלא להיפך. היא עדות חיה לאהדה העצומה ולביטחון המלא שרחשו ההורים למטפלות. הן היו עבור הפעוטות הללו אימהות שניות, דמויות שמעניקות חום וביטחון מדי יום ביומו.

אי אפשר לדבר על היעדר הרישיון מבלי לדבר על המחדל הממסדי. המצב הבלתי אפשרי הזה הוא תוצאה ישירה של מדיניות דוחקת; כאשר המדינה מקצצת בסבסוד מעונות היום למגזר החרדי ומקשה על הקמת מסגרות חוקיות ונגישות, היא דוחקת מיליוני משפחות למציאות של "משפחתונים פרטיים".

כשאין פתרונות ממסדיים מותאמים, הנטל נופל על כתפי נשים חרדיות שמנסות לתת מענה לצורך בסיסי של קיום. מי שמטיף מוסר על אישורים, כדאי שיבדוק קודם מדוע המערכת הפנתה עורף להורים החרדים, והפכה את הקמת המעון למשימה ביורוקרטית כמעט בלתי אפשרית.

אולי המרכיב המזעזע ביותר בסיפור הזה הוא גל האנטישמיות הפנימית והשנאה הבוטה שצפה. התגובות שנכתבו ברשתות, כאלו שמתייחסות לתינוקות רכים כאל "אויבים" או מביעות זלזול בחיי אדם רק בשל השתייכותם למגזר, הן תעודת עניות לכל מי שכתב אותן. קשה שלא לחשוב שמאחורי המקלדות עומדים גורמים שמטרתם האחת היא פילוג ושיסוע בין חלקי העם.

זירת האסון ברוממהצילום: חיים גולדבקג פלאש 90

אנחנו, שרואים את הכאב מקרוב, לא יכולים להישאר אדישים. אנחנו מרחמים על אותם שונאים שאיבדו כל רגש אנושי בסיסי.

חשבו לרגע על אותן מטפלות. החיים שלהן נחרבו ברגע אחד. הן אלו שראו את המראות הקשים, הן אלו שנושאות כעת על כתפיהן רגשות אשמה כבדים מנשוא, למרות שסיבת האסון שייתכן ויתברר ככשל טכני בלתי נשלט או אפילו כאירוע לאומני חמור עדיין לא הובהרה.

הן איבדו את עולמן, את פרנסתן ואת שמחת חייהן. במקום לחקור את המקרה המצער הזה איך ולמה זה קרה, הגיע הזמן שנעצור ונגלה חמלה. מול גלי השנאה, התשובה היחידה שלנו חייבת להיות אחדות, אהבה וערבות הדדית.