"השכונה מריחה מדם": הזוועות בטהרן נחשפות – "הם יורים לאנשים ישר בתוך הפנים"

בדרכו הביתה לאחר שהצטרף להפגנה בטהרן ב-8 בינואר, רזה צעד עם אשתו מרים. "פתאום הרגשתי שהזרוע שלה מתקלפת - רק הז'קט שלה היה בידיים שלי", סיפר לבן משפחה, שדיבר מאוחר יותר עם רשת BBC בשפה הפרסית. מרים נורתה למוות - ולא היה להם מושג מאיפה הגיע הכדור.

רזה נשא את גופתה של מרים במשך שעה וחצי. מותש, הוא התיישב בסמטה. לאחר זמן קצר, נפתחה דלת של בית סמוך. האנשים שגרו שם לקחו אותם לחניה שלהם, הביאו סדין לבן ועטפו בו את גופתה של מרים.

ימים ספורים לפני שמרים יצאה להפגנות, היא סיפרה לילדיה - בני שבע ו-14 - על מה שקורה בארצם. "לפעמים הורים הולכים להפגנות ולא חוזרים", אמרה. "הדם שלי, ודמך, אינו יקר יותר משל אף אחד אחר".

ההפגנות החלו בבירה טהראן ב-29 בדצמבר, בעקבות ירידה חדה בערך המטבע האיראני מול הדולר. המחאות הגיעו לעשרות ערים ועיירות נוספות, והן היו איראן.

כוחות הביטחון פתחו במהרה בדיכוי אלים, כאשר לפחות 34 מפגינים דווחו ככאלה שנהרגו עד ה-7 בינואר, היום ה-11 של המהומות. עם זאת, נראה כי הדיכוי העקוב מדם ביותר היה ביום חמישי ושישי האחרונים, כאשר אלפי אנשים יצאו לרחובות ברחבי המדינה וקראו לסיום שלטונו של המנהיג העליון, האייתוללה עלי חמינאי.

"השכונה שלנו מריחה מדם - הם הרגו כל כך הרבה", אמר אחד מהם ל-BBC Persian. אחר נזכר שכוחות הביטחון "ירו בעיקר בראשים ובפנים".

המחאות התפשטו על פני כל 31 המחוזות. והמידע שמגיע מראה בבירור שהיקף הרציחות בערים ובעיירות קטנות יותר חמור מהערים גדולות.

אמה, צעירה איראנית שהתה כשש שעות נסיעה מביתם, בעיר כרמאנשאה שבמערב טהרן, כדי לאסוף את גופתה של בתה רובינה מטהראן. בדרכה חזרה, היא החזיקה את בתה האהובה בזרועותיה. אך כשהגיעה, כוחות הביטחון אילצו אותה לקבור את הגופה בבית קברות מרוחק מחוץ לעיר - ללא נוכחות משפחה או חברים נוספים.