בכיסוי טכני ונימוק פרוצדורלי - השופטים הכריעו את גורל העתירה נגד בן גביר

מאחורי הנימוקים הדיוניים והנוסח המשפטי היבש, החלטת בג״ץ לדחות את הדיון בעתירות להדחת השר איתמר בן גביר עד סוף חודש מרץ - היא הרבה יותר ממהלך טכני. זו החלטה פוליטית־משפטית מובהקת, שמעבירה מסר ברור: שופטי בג״ץ ממש לא מעוניינים להכריע בסוגיה הנפיצה הזו.

בפועל, השופטים בחרו לגלגל במורד המדרגות את תפוח האדמה הלוהט. במקום הכרעה ברורה הם מאמצים עילה פרוצדורלית, מבקרים את תגובות הממשלה, ומנצלים את היעדר ההתייחסות לגופם של דברים (אותם מקרים שבהם נטען שבן גביר מתערב במשטרה) - כדי לדחות את הדיון למועד שמבחינה פוליטית הוא כמעט נצח.

בישראל של 2026, סוף מרץ הוא עולם אחר. כל מי שמכיר את המערכות בישראל יודע שדחייה כזו משמעותה אחת: לא תהיה הכרעה לפני הבחירות. זו בחירה. 

השופטים מבינים היטב את המשמעות הציבורית של פסק דין שיחייב את ראש הממשלה לפטר את בן גביר. הם מבינים שמהלך כזה עלול להצית תגובת נגד חריפה בקרב מצביעי ימין, יתפרש כהתערבות בוטה של בית המשפט במערכת הפוליטית, ובוודאי אף יחזק את בן גביר עצמו בקלפי. תרחיש שבו בג״ץ “מפטר” שר ימין ערב בחירות הוא תרחיש שהמערכת המשפטית לא מעוניינת בו.

וכך, בתירוץ של תגובה לא מספקת, של עמדות כלליות ושל צורך בהרכב מורחב, מצליח בג״ץ לעשות את מה שהוא עושה לא אחת בסוגיות רגישות במיוחד: לא להכריע - ובכך להכריע. דחיית הדיון למועד כה מאוחר חורצת למעשה את גורל העתירות, רק במקום באמצעות בפסק דין, בדרך של גרירת רגליים.