כולם מחכים לקריסת המשטר - אבל מפספסים פרט אחד קריטי | פרשנות

המשטר האיראני הוכיח לאורך יותר מארבעה עשורים עמידות יוצאת דופן מול לחצים פנימיים וחיצוניים, ויש לכך מספר סיבות מבניות, פוליטיות וחברתיות עמוקות. ראשית, מנגנוני הדיכוי והביטחון של המשטר חזקים, מתוחכמים ומבוססים היטב. משמרות המהפכה, הבסיג' ומנגנוני המודיעין אינם רק כוחות צבאיים, אלא גם גופים כלכליים ואידאולוגיים בעלי אינטרס מובהק בהמשך קיום המשטר. נאמנותם אינה תלויה רק בפחד, אלא גם בהטבות, כוח ומעמד, מה שמקטין משמעותית את הסיכוי לעריקה רחבה שתערער את השלטון.

שנית, למשטר קיימת לגיטימציה אידאולוגית מסוימת בקרב חלקים מהאוכלוסייה. אף שרבים באיראן מתנגדים לשלטון, קיימת עדיין שכבה משמעותית - במיוחד בפריפריה, באזורים כפריים ובקרב אוכלוסיות דתיות - הרואה במשטר מגן על זהות איראנית-שיעית מול איומים חיצוניים. הנרטיב של "איראן במצור", המודגש דרך סנקציות בינלאומיות, איומים צבאיים ומאבקים אזוריים, מחזק תחושת לכידות ומאפשר למשטר להציג כל מחאה פנימית כחלק מקונספירציה זרה.

גורם מרכזי נוסף הוא חולשת האופוזיציה. האופוזיציה האיראנית מפולגת מאוד, הן בתוך המדינה והן בגולה. אין הנהגה מאוחדת, אין חזון פוליטי מוסכם ליום שאחרי, ואין דמות אחת שנהנית מאמון רחב שיכולה להוביל מהפכה מוצלחת. מחאות עממיות פורצות מדי כמה שנים, לעיתים בעוצמה רבה, אך בהיעדר ארגון, הנהגה ויכולת לתרגם זעם ציבורי לשינוי פוליטי, הן דועכות בסופו של דבר.

גם המבנה הכלכלי של איראן תורם ליציבות המשטר. למרות הסנקציות והמשברים, הכלכלה האיראנית פיתחה מנגנוני הישרדות: כלכלה לא-פורמלית רחבה, הברחות, מסחר עם מדינות שאינן מצייתות לסנקציות, ותלות של אזרחים רבים במוסדות ממשלתיים או חצי־ממשלתיים לפרנסתם. תלות זו מקשה על התארגנות רחבה נגד השלטון, שכן רבים חוששים לאבד את מקור מחייתם.

בנוסף, המשטר למד מניסיון העבר, הן מהפכות בעולם הערבי והן מחאות פנימיות, והתאים את שיטות השליטה שלו. הוא משלב דיכוי עם ויתורים מוגבלים, רפורמות קוסמטיות והחלפת דמויות, מבלי לשנות את יסודות הכוח. גמישות זו מאפשרת לו לפרוק לחצים מבלי לקרוס.

לבסוף, היעדר חלופה בינלאומית ברורה מחזק את הישרדות המשטר. אף מעצמה אינה ממהרת לפרק את איראן מחשש לאי-יציבות אזורית, מלחמת אזרחים או התחזקות גורמים קיצוניים אף יותר. כל עוד המחיר של נפילת המשטר נתפס כגבוה מהמשך קיומו, הסיכוי לשינוי דרמטי נותר נמוך.

לכן, למרות חוסר שביעות רצון עמוק, המשטר האיראני נשען על שילוב של כוח, אידאולוגיה, מבנה מוסדי והיעדר אלטרנטיבה אפקטיבית, שילוב שמקשה מאוד על נפילתו.

ועוד נושא מאד מעניין: ארה"ב האמינה ב-2021 כי צבא אפגניסטן יחזיק מעמד מול הטאליבן, הנשיא דאז ביידן אמר כי אפגניסטן לא תיפול, אך השאלה הכי חשובה היא איך צבא אפגניסטן פשוט התפרק? ארה"ב התפארה כי היא בנתה צבא חזק שיחזיק מעמד מול 75,000 לוחמי טאליבאן, בעוד צבא אפגניסטן מנה 300,000 חיילים עם הציוד הטוב ביותר ועם חיל אוויר המצויד היטב.

מתברר כי צבא אפגניסטן לא היה צבא אמיתי כמו צבא ארה"ב, בריטניה, או ישראל, או אפילו איראן. האפגנים לקחו מיליארדים לצבא שלהם, אבל את הכסף חילקו בין המפקדים, ובמקום 300.000 חיילים, היו רק 75.000, והם פשוט נמלטו מהטאליבן.

אותו דבר היה בסוריה בקריסת משטר אסד: במשך שנים חיילים סורים היו מתלוננים על הבוסים שלהם. מפקדים לקחו שוחד תמורת חופשה לחיילים. מפקדים הורו לחיילים לבזוז. קצינים גנבו את האוכל של החיילים שלהם או השתכרו במהלך השירות. הצבא הסורי היה מפורק.

מי שהחזיק את אסד היו הרוסים חיזבאללה ואיראן. בשנים האחרונות רוסיה שקועה בבוץ האוקראיני, חיזבאללה התאדה במלחמת "חרבות ברזל", והאיראנים נמלטו מסוריה אחרי התקיפות הישראליות. וכך נשאר אסד לבד וקרס.

משמרות המהפכה והבסיג' הם כוחות שנאמנים לחמינאי ולא לממשלה האיראני. הם קיצונים שמוכנים למות למען חמינאי, כל הצבא האיראני על שלל היחידות, כפוף למשמרות המהפכה, ולכן נפילתם רחוקה ועריקה שלהם לטובת המפגינים נראית קלושה עד בלתי אפשרית.