אין דבר כזה "ילד חרדי" / דעה

הורים יקרים, בחברה החרדית תופעה מוכרת וכואבת חוזרת על עצמה: נער שמפסיק לשמור מצוות, בת שמתחילה להתלבש אחרת, ותחושת כעס ואכזבה עולים מיד.

התחושה היא שהילד "בגד" בנו, בחינוך, במשפחה ובערכים. אבל בתפיסה חינוכית עמוקה יותר, צריך לומר אמת פשוטה ולא נוחה: אין דבר כזה "ילד חרדי". יש ילד שגדל במשפחה חרדית, התחנך בסביבה חרדית, ושמר מצוות כי זה מה שהיה סביבו. אבל חרדיות איננה תיאור ביוגרפי אלא בחירה. 

בחירה מודעת של אדם לבחור בחיים של יראת שמיים, מצוות והשקפת עולם תורנית. אדם לא נולד חרדי. הוא נולד לתוך משפחה חרדית, ואז במהלך חייו נדרש לבחור אם זו דרכו. יש מי שעובר את תהליך הבחירה בקלות, ויש מי שעובר אותו בכאב ובמורכבות.

התורה עצמה מדגישה זאת: "נתתי לפניך את החיים ואת הטוב... ובחרת בחיים". להיות יהודי זו זהות. להיות עובד ה' זו בחירה.

הקב"ה יכול היה לברוא אותנו כמלאכים, בלי יצר הרע ובלי פיתויים. הוא בחר שלא. הוא בחר בעולם שיש בו אתגר, קושי ומרחב של זמן, כדי שתהיה בחירה. גם בעבודת ה', משמעות נולדת רק מתוך בחירה. בלי בחירה זו לא עבודת ה', אלא עבודת החברה והסביבה. חז"ל מלמדים שתפילה בלי כוונה היא תפילה ריקה. אפשר לומר את כל המילים ולעמוד במקום הנכון, אבל בלי בחירה פנימית אין שם לב. 

כך גם במצוות: בלי כוונה ובלי בחירה, הקיום החיצוני לא מחזיק לאורך זמן. אז איך אפשר לצפות מילד שפעל מתוך הרגל, לחץ או חובה, להיות "חרדי אמיתי"? לכן, ילד שלא שומר מצוות לא "ירד מהדרך". הוא לא נפל. הוא פשוט עדיין לא בחר בדרך הזו. זה כואב, זה מאכזב, אבל כדי להתמודד נכון עם התופעה, צריך קודם לקרוא לה בשם האמיתי שלה. התפקיד שלנו כהורים וכמחנכים איננו לאלץ, אלא להאהיב. 

הנצי"ב מוולוז'ין כותב שחינוך יוצא ממצוות אהבת ה'. חינוך נכון נבנה מתוך אהבה, חיבור והתאמה לילד. "חנוך לנער על פי דרכו". אם החינוך היה נכון, גם הבחירה תהיה יציבה. אבל חינוך שמבוסס על פחד, לחץ וכפייה, יוצר עזיבה ברגע שיש אפשרות לבחור אחרת. 

מכאן נגזר התפקיד המעשי שלנו: להאהיב את התורה והמצוות מגיל צעיר, ליצור חוויות חיוביות, שמחה, תחושת משמעות והצלחה. להראות את היופי שבדרך, לא רק את החובות. להכין את הילדים לשאלות, לא לברוח מהן, ולתת כלים להתמודד. ובעיקר - ליצור חיבור אמיתי, רגשי וכנה. בחירה לא מתרחשת רק בשכל, אלא בלב. והנקודה הקשה מכולן: מה אם, למרות הכול, הילד בוחר אחרת? אז צריך לכבד את הבחירה. 

מותר לא להסכים, אפשר לכאוב, אבל לכעוס על ילד שבחר, זה כעס לא הוגן. אם חרדיות היא בחירה, צריך להודות ביושר שאפשר גם לבחור אחרת. בדיוק כפי שהקב"ה נותן לנו זמן ומרחב לשוב. מי שחושב שאם "נפתח את הדלת" הילדים יצאו, מפספס את המציאות. הם יוצאים ממילא אם אין להם סיבה פנימית להישאר. אי אפשר לכלוא אדם בדרך חיים. אפשר רק לתת לו סיבות לבחור בה. כשמחנכים מתוך אהבה, כנות וחיבור, מי שנשאר באמת בחר. והבחירה הזו חזקה, יציבה, ומחזיקה לאורך שנים - וגם כי יזקין לא יסור ממנה

המאמר המלא התפרסם בעלון 'אחוותא' ויחי תשפ"ו

לעלון המלא לחצו כאן>>>

לקבלת העלון למייל:
[email protected]

להפצה בבית הכנסת שלכם לחצו כאן>>>