איתן לירז: עורך הדין שהכניע את מפעלי ים המלח בפסק דין בהיקף חצי מיליארד שקלים, והעומד מאחורי הסכסוכים המורכבים והגדולים ביותר במשק

במסדרונות הגבוהים של מגדלי המשרדים בתל אביב, השם איתן לירז נלחש בדרך כלל ביראת כבוד מהולה בחשש. הוא אינו עורך דין שכיח בנוף המשפטי; הוא האיש שמחייגים אליו כשהמצב מסתבך באמת, כשהמספרים מאבדים פרופורציה והופכים למאות מיליונים ואף מיליארדים. לרוב, הוא מעדיף את הצללים. את המלחמות שלו הוא מנהל בחדרי דיונים סגורים או באולמות בית המשפט, הרחק מעדשות המצלמה. אולם השבוע, משהו השתנה.

פסק דין דרמטי של בית המשפט העליון, שהתקבל לאחרונה, שינה את כללי המשחק במשק המים הישראלי, והוביל את לירז, באופן חריג ונדיר, להסכים לראיון עומק ראשון מסוגו. הסיבה? ניצחון חסר תקדים בהיקף של כחצי מיליארד שקלים כנגד אחד הגופים החזקים והמקושרים ביותר במדינה – מפעלי ים המלח (ICL).

"אנחנו לא מחפשים את התיקים הקלים", אומר לירז בראיון מיוחד ל'בחדרי חרדים', כשהוא מתייחס לפילוסופיה המנחה את משרדו. "אנחנו מחפשים את המקומות שבהם אחרים הרימו ידיים. לקוחות שלנו רואים בנו "יחידת עילית" של ההליכים בבתי המשפט. לא עוסקים בתיקים רגילים, אלא ב'ניתוחי מוח' מורכבים".

המים הסוערים של ים המלח: המאבק על חצי מיליארד השקלים

העילה לראיון הנדיר היא, כאמור, הסיום המוצלח של סאגה משפטית ארוכת שנים שהשפעתה תורגש בכיסו של כל אזרח בישראל. בלב הסכסוך עמדה מחלוקת עקרונית וכלכלית אדירה בין חברת המים הלאומית "מקורות", אותה ייצג לירז, לבין קונצרן הענק ICL (לשעבר כימיקלים לישראל), הנמצא בשליטת עידן עופר ומחזיק בבעלות על מפעלי ים המלח.

במשך שנים, שאבו מפעלי ים המלח כמויות אדירות של מים בשטח הזיכיון שלהם. השאלה המשפטית הייתה פשוטה אך נפיצה: האם עליהם לשלם על המים הללו, או שמא השימוש בהם כלול בתנאי הזיכיון ההיסטוריים שקיבלו מהמדינה?.

עו״ד איתן לירז בתום סיעור מוחות משפטי אינטנסיביצילום: אריאל אוחנה

"המחלוקת נסבה על תשלום עבור מים שמפעלי ים המלח שואבים בשטח הזיכיון", מסביר עו"ד לירז את הליבה של התיק המורכב. "עמדתנו הייתה ברורה: עליהם לשלם עבור המים, שכן השימוש בהם לא נכלל בזיכיון המקורי שניתן למפעלים".

המאבק לא היה פשוט. מול לירז וצוותו עמדה סוללת עורכי הדין של אחד התאגידים העשירים בישראל. אך ההפתעה הגדולה הגיעה דווקא מכיוון המדינה. באופן כמעט בלתי נתפס, הפרקליטות הציגה עמדה מנוגדת לזו של "מקורות" אותה ייצג לירז. כלומר, עורך הדין נאלץ להילחם לא רק בגוף כלכלי חזק, אחד החזקים במשק, אלא גם בעמדה הרשמית של גורמי המדינה.

"בית המשפט העליון קיבל את עמדתנו בפסק דין חשוב, שניתן בניגוד לעמדת הפרקליטות", חושף לירז את גודל ההישג. המשמעות של פסק הדין היא רעידת אדמה כלכלית: מפעלי ים המלח חויבו לשלם למשק המים סכום עתק של כחצי מיליארד שקלים.

הבשורה לציבור הרחב, ובפרט למשפחות ברוכות ילדים שצריכת המים שלהן גבוהה, היא דרמטית. "סכומי התשלומים למשק המים כה מהותיים", אומר לירז בסיפוק, "שהם יובילו להוזלה של ממש בתעריפי המים לציבור כולו". זהו ניצחון של האזרח הקטן דרך המערכת המשפטית הגדולה, בתיק שבו המספרים נשמעים כמעט דמיוניים לכל אוזן שאינה מורגלת בתיקי ענק.

חדר ההמתנה במשרד - רגעים שקטים בין דיונים מורכביםצילום: אריאל אוחנה

הלוחם המשפטי של צופי ערוץ 14

אך המאבק בתאגיד העוצמתי של מפעלי ים המלח הוא רק קצה הקרחון בפעילותו של לירז. בימים אלו ממש הוא מוביל מהלך משפטי העשוי לשנות את יחסי הכוחות בין הבנקים הגדולים לבין הציבור הישראלי, ובפרט הציבור המזוהה עם הימין והמסורת.

על שולחנו של לירז מונחת תובענה ייצוגית נפיצה שמשרדו הגיש נגד בנק לאומי בשם צופי ערוץ 14. הרקע: החלטת הבנק להפסיק לפרסם בערוץ 14, מהלך שנתפס על ידי רבים כחרם פוליטי וכפגיעה בקהל צופים עצום.

"הטענה המשפטית שלנו היא שהבנק מפר את הוראות חוק איסור הפליה כלפי צופי הערוץ", מבהיר לירז את האסטרטגיה. "החוק אוסר הפליה במוצרים ובשירותים, והוא מחייב גם גופים פרטיים הפועלים בספרה הציבורית – כמו בנק – לנהוג בשוויון".

התביעה חושפת מציאות מקוממת: בנק לאומי, בהחלטתו להדיר את ערוץ 14 מתקציב הפרסום שלו, מנע למעשה מצופי הערוץ מידע חיוני וצרכני שכל צופה בערוץ אחר נחשף אליו. הדוגמה המקוממת ביותר שמביא לירז נוגעת לחיילי המילואים. "הבנק הדיר את צופי הערוץ ממידע אודות הקלות במשכנתאות למשרתי מילואים", הוא מגלה. כלומר, מילואימניק שצפה רק בערוץ 14, לא ידע על ההטבות המגיעות לו בבנק, רק בגלל המדיניות הפרסומית של הבנק.

המהלך הזה מדגים את נכונותו של משרד לירז לקחת על עצמו תיקים הדורשים לא רק מיומנות משפטית, אלא גם אומץ ציבורי רב. הסיכון, גם כאן, הוא אדיר: החשיפה של בנק לאומי במקרה של הפסד נמדדת במאות מיליוני שקלים. זוהי תביעה שמעוררת מחלוקת ציבורית עזה, אך לירז לא נרתע מלהיכנס לשדה המוקשים הזה, בשם עקרון השוויון ומניעת ההפליה.

עו״ד איתן לירז במהלך שיחה טרנס־אטלנטית במסגרת ניהול התיקצילום: אריאל אוחנה

כשדוד ניצח את גוליית (ואת ההסתדרות)

ההיסטוריה המקצועית של לירז רצופה במאבקים עקרוניים שהפכו לתקדימים נלמדים בפקולטות למשפטים. אחד הבולטים שבהם היה המאבק הבלתי נשכח של חבר הכנסת לשעבר איתן כבל מול המנגנון הדורסני של ההסתדרות.

הסיפור נשמע כמעט פרדוקסלי: כבל ביקש להתמודד על ראשות ההסתדרות, אך נחסם בטענה טכנית – הוא לא שילם דמי חבר במשך תקופה. הסיבה לאי-התשלום לא הייתה רשלנות, אלא חובה חוקית שנבעה מהיותו חבר כנסת, שנאסר עליו להיות חבר בארגון עובדים במקביל.

"המצב היה אבסורדי", משחזר לירז. "אדם שהיה חבר הסתדרות שנים רבות, נמנעה ממנו האפשרות להתמודד בשל מכשול טכני שנבע מתפקידו הציבורי". ההסתדרות, גוף רב עוצמה, הייתה בטוחה שהיא חסמה את כבל הרמטית. הם לא לקחו בחשבון את הגישה היצירתית של לירז.

לירז הגיש עתירה לבית המשפט המחוזי ושינה את השיח: לא עוד ויכוח על תקנון פנימי, אלא מאבק חוקתי. "הזכות לבחור ולהיבחר היא זכות יסוד חוקתית הגוברת על כל תקנון", טען. בית המשפט קיבל את העמדה התקדימית, וכבל קיבל אור ירוק להתמודד.

אך המלחמה רק החלה. לאחר שההסתדרות חויבה לאפשר לו לרוץ, היא שלפה קלף נוסף וסירבה לממן את נציגיו בקלפי. "זה היה מאבק על עיקרון", מציין לירז. שוב פנה לירז לערכאות, ושוב ההסתדרות הפסידה. כל מכשול שהעמידו בדרכו של כבל – קרס תחת הטיעונים המשפטיים של לירז.

בסופו של יום, בעקבות סדרת המאבקים שניהל לירז, כבל התמודד וגרף כ-30% מהקולות. התיק הזה נותר עד היום סמל לניצחון היחיד מול המערכת, ולהוכחה שעם עורך דין נחוש, גם החומות הגבוהות ביותר של הבירוקרטיה והכוח יכולות ליפול.

עוקב מקרוב אחר כל שלב בהתקדמותו של תיק משפטי מורכבצילום: אריאל אוחנה

התיק הסיני והמיליארדים שנעלמו

אך לא תמיד המאבקים מסתיימים בניצחון מתוק בבית המשפט; לעיתים הם חושפים את ערוותה של המערכת הממשלתית. כזה היה המקרה במכרז הענק של הרכבת הקלה בגוש דן ("הקו הירוק" ו"הקו הסגול") – פרויקט תשתית בהיקף דמיוני של עשרות מיליארדי שקלים.

בתיק זה לירז ייצג קונסורציום בינלאומי שכלל את ענקיות התשתיות הישראליות "שיכון ובינוי", "סולל בונה" ו"אגד", שחברו לחברות תשתיות סיניות מובילות. הקבוצה הגישה הצעה למכרז, שלטענת לירז הייתה אמורה לזכות בו בקלות.

"ההצעה של הקונסורציום שייצגנו הייתה נמוכה במיליארד וחצי שקלים מן ההצעה הזוכה!", חושף לירז נתון מדהים. יתרה מכך, ועדה מקצועית דירגה את הקבוצה במקום הראשון מבחינת איכות ההצעה. משמעות הדבר היא שבשל פסילת הקבוצה מן המכרז הציבור הישראלי שילם, לכאורה, תשלום עודף של מיליארד שקלים וחצי.

אז למה הם נפסלו? לדברי לירז, הפסילה נבעה משיקולים זרים, גיאו-פוליטיים, הקשורים ללחץ האמריקאי נגד מעורבות סינית בתשתיות לאומיות. המאבק של לירז לחשוף את האמת נתקל בקירות של שתיקה. "כשביקשנו לעיין בפרוטוקולים של ועדות שדנו בנושא, התברר שחלקם לא תועדו כראוי", הוא מאשים.

השיא הגיע כאשר הצוות של לירז איתר ראיות פוטנציאליות להוכחת טענותיהם. התגובה של המדינה? הטלת חיסיון על הראיות, מה שמנע את השימוש בהן בבית המשפט. "זה סוג המאבק שאנחנו יודעים לנהל – גם כשהמערכת מורכבת וגם כשהיריב חזק", הוא מסכם, למרות שהפעם, רשויות המדינה בחרו שלא להגיב רשמית לטענות הקשות הללו.

"שרלוק הולמס" של עולם העסקים

לצד המאבקים הציבוריים הגדולים, הלחם והחמאה של המשרד הם סכסוכים עסקיים מורכבים של בכירי המשק, הרחק מעין הציבור. שם, המספרים נשמעים לפעמים דמיוניים: מיליארד וחצי שקל, 30 מיליארד שקל, חצי מיליארד.

דוגמה מאלפת ליצירתיות של המשרד היא המקרה של איש עסקים אשר הלווה 10 מיליון דולר לחבר משפחה, אך עשה זאת ללא כל תיעוד בכתב – טעות שעשויה הייתה לעלות לו בהון עתק. כשהחבר סירב להחזיר את הכסף, המצב נראה אבוד. איך מוכיחים הלוואה של מיליונים ללא מסמך?

כאן נכנס לתמונה הצוות של לירז, שפעל כמו במבצע בילוש. "ניהול נחוש של התיק, בסיוע עבודת חוקרים פרטיים", מתארים במשרד. הלחץ, המעקבים, והבקשות הדחופות להטלת עיקולים עשו את שלהם. הצדדים הגיעו לפשרה, ולקוח המשרד קיבל חזרה 7.25 מיליון דולר – הישג כמעט בלתי אפשרי בנסיבות העניין.

במקרה אחר, ייצג לירז את איש עסקים שהוא מבעלי רשת אופטיקה ידועה, בסכסוך נדל"ן סבוך בבאר שבע בהיקף של 51 מיליון שקלים. החברה היזמית ניסתה להתחמק מקיום הסכם המכר, אך סדרת הליכים משפטיים וסעדים זמניים שהוציא המשרד הובילו לכניעה: הלקוח קיבל את מלוא הסכום – 51 מיליון שקלים.

נלחמים ב"ייבוא" תביעות מחו"ל

המוניטין של לירז חצה את גבולות ישראל, וכיום הוא משמש כעורך הדין המוביל בישראל של סדרה ארוכה של תאגידי ענק בינלאומיים, ביניהם למשל קונצרן הרכב הגרמני "פורשה" (מבית פולקסווגן) וחברות בתחומי התרופות, התעופה, הבנקאות, הפיננסים, האלקטרוניקה, ועוד.

לירז מזהה ומסכל תופעה חדשה ומטרידה בשוק המשפטי הישראלי: "עורכי דין ישראלים מעתיקים – פשוטו כמשמעו – תובענות ייצוגיות שהוגשו בחו"ל נגד תאגידים זרים, ומגישים אותן כאן שוב בישראל". כך קרה גם לפורשה, שנתבעה בישראל בתביעות "מועתקות". "הצוות החזק של המשרד ידע לנטרל היטב את הניסיונות לייבא תביעות זרות באופן מלאכותי לישראל", אומר לירז, שמשרדו רשם סדרת ניצחונות בתיקים אלו, ומסמן את החזית הבאה של הליטיגציה הגלובלית.

בסופו של יום, בין אם מדובר במים של ים המלח, בכבוד האבוד של חבר כנסת, בזכויות הצפייה של צרכני תקשורת או במיליארדים של חברות תשתית – עו"ד איתן לירז נותר דמות חידתית ומרתקת. הראיון הזה מספק הצצה נדירה למוח המשפטי שמאחורי הכותרות, ולמשרד שמגדיר את עצמו כ"סיירת מטכ"ל" – מעט דיבורים, הרבה מאוד תוצאות בשטח. ועם פסק דין של חצי מיליארד שקל ביד, קשה להתווכח עם השיטה