איך מחנכים לערכים? שלושה עקרונות פעולה לחינוך אפקטיבי מותאם גיל

הורים יקרים, כולנו שואפים לחנך את ילדינו לערכים, אך שיחות, הסברים והטפות לרוב אינם מספיקים ואף עלולים לפגוע. חינוך איכותי לערכים נעשה באמצעות כלים ממוקדים, שיטתיים ומותאמים לגיל ולמצב. נבחן שלוש דרכים מרכזיות לחינוך, אשר משמשות גם את התורה.
חשוב לציין: מדובר כאן רק בחלק קטן מתוך השיטות והדברים הנצרכים על מנת לחנך לערכים. עולם החינוך הערכי הוא עשיר ומורכב מאוד, והוא נלמד על ידי אנשי חינוך בקורסים מעמיקים. אך יחד עם זאת יש בכוחם של שלושת ארגזי הכלים האלו לכוון אותנו ולהוות בסיס איתן לעבודה החינוכית.

1. חיבור רגשות חיוביים לערכים
זוהי הדרך הבסיסית והחיונית ביותר. הקב"ה עצמו השתמש בה כאשר יצר את מושג "עונג שבת", וכן בחגים המלאים בשמחה ובחוויות חיוביות. הסיבה היא שהמוח האנושי חוזר למקומות שמרגישים לו טוב ואוהב מה שמתחבר לרגשות חיוביים.

אנשי חינוך פועלים כך: בגיל הרך, מחברים ערכים כמו שבת או תפילה לממתקים, מסיבות, שירים וריקודים. בגיל מבוגר יותר, למשל בשבתות ל"קירוב", משקיעים בחוויה (מלון יפה, אוכל טעים ואווירה חמה) לפני לימוד ההלכות. החכמים מוסיפים תהליך רפלקטיבי בסוף החוויה ("איך הרגשת?"), שמחזק את הקשר הרגשי ומחייב את האדם לערך.

עיקרון זה רלוונטי לכל גיל: אם רוצים שהילד יאהב ללמוד תורה, יש לקשור את הלימוד לרגש חיובי. אם מגלים דחייה מערך מסוים, יש לחזור לדרך זו, להוריד מתח ולחבר אותו מחדש להנאה.

2. בירורים ערכיים
דרך זו מתאימה לגיל מפותח יותר, בו הילד מסוגל לחשיבה מופשטת ושיקול דעת. היא מתבצעת באמצעות דיון אמיתי, "ויכוח לשם שמיים", על דילמה ערכית שקולה. העיקרון הוא שכאשר אנו יוצרים דיון על דילמה, הדיון עצמו מעלה את מעמדו של הערך והופך אותו למשהו חשוב. יש להימנע מלקיים דיונים אלה כאשר הילד נכשל בערך מסוים, אלא לעשות זאת "נקי" ובזמן רגוע.
לדוגמה: "מה עדיף: לעזור לחבר שצריך עזרה מיידית, או לעזור לאח בבית?". תנו להם להתווכח, להציג טיעונים שקולים. דיון כזה גורם לשני סוגי העזרה להתעלות ולהפוך לחשובים יותר.
שורשי המתודה נמצאים בתורה שבעל פה, המלאה בדיונים כגון "תלמוד תורה או גמילות חסדים?". האתגר המרכזי הוא להתאים את הדיונים התורניים או ליצור דילמות רלוונטיות לשפה, למציאות וללבטים האמיתיים של הילדים כיום.

3. יצירת דחיפות
זוהי דרך מתוחכמת במיוחד, המבוססת על הנכחה, גרימה לאדם לראות את הפער בין המצוי לרצוי. שינוי אמיתי מתרחש רק כאשר אנו מבינים שיש בעיה הדורשת את התערבותנו.

רוב הילדים בטוחים שהם "עושי חסדים" ומרוצים מעצמם. כאשר מחנך לוקח אותם, למשל, לרחוב ומראה להם הומלס או קשיש בודד, נוצר פער מיידי: "חשבתי שאני עושה חסד, אבל יש כאן אנשים שסובלים ואני לא עשיתי עבורם כלום". זו לא אשמה, אלא מודעות שיוצרת דחיפות ואחריות. כוח זה דוחף את הערך למקום גבוה יותר בסדר העדיפויות וגורם לאדם לחוש שהוא חייב לעשות מעשה.
סיכום: התאמה לפי גיל

שלוש הדרכים אינן מתנגשות אלא משלימות רצף חינוכי עמוק, ולכל גיל יש את הדרך המתאימה לו ביחס לערך.

לגיל הרך או לחינוך ראשוני: התמקדו ברגשות חיוביים ובחוויה טובה.

לגיל הביניים: הוסיפו דיוני דילמה כדי להעמיק את הערכים ולגרום להם להיות חשובים יותר.

לגיל ההתבגרות ומעלה: הנכיחו פערים והראו את המציאות כדי לעורר צמיחה ורצון להשפיע.

זכרו תמיד: אם גיליתם דחייה מערך מסוים בכל גיל, חזרו לדרך הראשונה וחברו אותו מחדש לרגש חיובי.

בהצלחה!, שניאור.

הכותב הוא מרצה בחוג לחינוך חברתי קהילתי (בלתי פורמלי) במכללת גורדון חיפה, ומטמיע תחום חינוך בלתי פורמלי במחוז החרדי, משרד החינוך. דוא"ל לתגובות: [email protected]

לעלון אחוות המלא לחצו כאן>>>>