74% סבורים כי החלטות של המשטרה מושפעות מלחצים פוליטיים

סקר המשטרה השנתי של המרכז לביטחון לאומי ודמוקרטיה במכון הישראלי לדמוקרטיה לשנת 2025: הסקר בחן את ליבת היחסים בין הציבור למשטרה בתקופה שבה האתגרים בתחום ביטחון הפנים, האלימות והקיטוב הציבורי מציבים את מערכת אכיפת החוק במרכז הדיון הציבורי.

האמון במשטר

47% מהציבור מדווחים כי יש להם "מעט אמון" במשטרה, ו־20% נוספים מצהירים כי אין להם אמון כלל. רק שליש מהציבור נותן אמון גבוה במשטרה. בקרב הציבור הערבי רמות האמון נמוכות במיוחד: 19% בלבד נותנים אמון גבוה, לעומת 35% מהציבור היהודי.

ל-40% מהמשיבים הערבים אין כלל אמון. נתונים אלו משחזרים כמעט במדויק את נקודת השפל שנמדדה ערב השבעה באוקטובר. גם הפערים בין המחנות הפוליטיים בולטים מאוד.

רק 6% מהמשיבים המזדהים עם מחנה השמאל נותנים אמון במשטרה, לעומת 27% מהמשיבים במרכז ו-43.5% מהמשיבים המזדהים עם מחנה הימין. מגמת הפוליטיזציה של האמון במשטרה, אשר החלה ב־2018, ממשיכה ומעמיקה.

תפיסת הניטרליות של המשטרה

רק 36% אחוזים מהציבור סבורים כי המשטרה ניטרלית מבחינה פוליטית. מדובר בנתון נמוך משמעותית ביחס לגופי ביטחון אחרים - אם כי עבור כלל הגופים אין רוב משמעותי שתופס אותם כניטרליים: 57% תופסים את צה"ל כניטרלי, 56% את המוסד, 49% – את השב"כ.  

עצמאות המשטרה

רבים בציבור הישראלי מאמינים כי פוליטיקאים משפיעים על תהליכי קבלת ההחלטות של הפיקוד הבכיר במשטרה. 74% מהמשיבים סבורים כי החלטות של פיקוד המשטרה ושל שוטרים בשטח מושפעות מלחצים פוליטיים, ולא נשענות רק על שיקולים מקצועיים. נתון זה משותף למרבית המחנות הפוליטיים. גם בנוגע למעורבות השר לביטחון לאומי – הן במינויים והן בהחלטות אופרטיביות – קיימת הסתייגות ניכרת: מחצית ממצביעי הליכוד שהשתתפו בסקר סבורים שמעורבות השר במינויים או בהחלטות מבצעיות פוגעת בניטרליות המשטרה. בקרב מצביעי מפלגות האופוזיציה ההתנגדות למעורבות פוליטית כמעט גורפת.

פחד מפשיעה וביטחון אישי

הנתונים מצביעים על עומק המשבר בביטחון האישי בישראל. 80% מהנשאלים הערבים חוששים כי הם או בני משפחתם ייפגעו מאלימות חמורה או ירי במסגרת סכסוך פלילי. בקרב הציבור היהודי, שליש מהמשיבים מביעים חשש דומה. רמות הפחד הגבוהות בחברה הערבית משקפות את השפעת גל האלימות הקשה בשנים האחרונות.

שביעות רצון מתפקוד המשטרה: הערכת הציבור את ביצועי המשטרה נמוכה ברוב תחומי הפעילות. שביעות הרצון מהתמודדות עם פשיעה חמורה עומדת על 32% בקרב היהודים ו־17% בקרב הערבים. גם בתחומים כגון שירות שוויוני, ניקיון כפיים והתמודדות עם פשיעה באזור המגורים – רמות שביעות הרצון נמוכות מאוד. הפער בין יהודים לערבים עקבי ומשמעותי.