שגיאה פוליטית: נתניהו רצה להדוף את הביקורת, הפוסט שלו רק הוכיח אותה

ראש הממשלה בנימין נתניהו עושה, לטעמי, טעות פוליטית קשה בהחלטתו לתקוף בפומבי עיתונאים המזוהים עם הימין ונחשבים לתומכיו, כמו עמית סגל וינון מגל. עצם הבחירה לכתוב פוסט תוקפני נגד השניים, מעוררת לא מעט תהיות - ויתרה מזאת, היא עלולה לחזק דווקא את הטענות בנוגע להתנהלות בני משפחתו. לא אפול מהכיסא אם גם במקרה הזה לא נתניהו הוא זה שקיבל את ההחלטה.

הביקורת על כך שבני משפחת נתניהו מתערבים בהחלטות מהותיות, כולל סוגיות הנוגעות לביטחון המדינה ולחיי היום-יום של אזרחי ישראל, נשמעות כאן במשך שנים. יש מי שמגדיר אותן כקונספירציות ויש מי שמציג להן לא פעם תימוכין. אין לי את הכלים לקבוע אם הטענות הללו מבוססות, אך די לעיין בציוצים של יאיר נתניהו כדי לראות שם לעיתים מתקפות נגד מי שמעז שלא לחשוב בדיוק כמוהו - ומכאן גם להסיק את הדעות שהוא מביע בפני אביו.

מותר להיות תומך של נתניהו, להאמין שהוא אחד מראשי הממשלה הטובים שהיו כאן, ובאותה נשימה גם לומר את האמת: מקורביו עשויים לגרום לו לעיתים נזקים פוליטיים. רק נזכיר שכמה מהפרשות שבהן הסתבך נתניהו נגעו באופן ישיר למעורבות של סביבתו הקרובה.

מה שבעצם ניסו לומר סגל ומגל, בפשטות: אסור שאנשים שלא נבחרו לתפקיד רשמי יתערבו בהחלטות מדיניות וביטחוניות. עמית סגל וינון מגל אינם אויבים של נתניהו. הם אנשי תקשורת, וגם להם מותר למתוח ביקורת כאשר הם חושבים שמשהו אינו פועל כשורה.

הליכודניקים והימין כולו בחרו בנתניהו. לא ביאיר, ולא בשרה. גם אם יש להם השפעה עליו, האחריות היא עליו בלבד. הוא זה שצריך לדעת מתי לומר “עד כאן” ולשמור על שיקול דעת עצמאי.