יש שופטים בירושלים | כמה הערות על הדיון בבג"ץ

התחושה ששררה באוויר בדיון שהתקיים היום בבג"ץ בנושא הגורם שינהל את חקירת הפצ"רית - הייתה מאוד שונה מהרגיל, בטח ביחס לדיונים שאותם ניהל נשיא בית המשפט העליון יצחק עמית.

השופטת יעל וילנר (הדתייה, אגב) ולצידה השופטים גילה כנפי שטייניץ (שכבר הפגינה נטיות לשמרנות) ואלכס שטיין (השמרן) - הוכיחו שאפשר אחרת והזכירו לכולנו שבית המשפט כבר השתנה, הוא לא אותו דבר, זה כבר לא מעוזם הפרטי של השופטים הפרוגרסיבים ולא ביתו הפרטי של יצחק עמית היהיר. בית המשפט כבר אינו חד-גוני.

הדיון בבג"ץ על הפצ"ריתצילום: יונתן זינדל פלאש 90

וילנר הקשתה שוב ושוב על עמדותיה הדי-מופרכות של היועצת המשפטית לממשלה, עד כדי שנכמרו רחמיי על נציגה באולם שהיה צריך להגן על עמדותיה וכבר לא ידע את נפשו. השופטים לא ויתרו לו, הקשו עליו פעם אחר פעם ודחקו אותו לקיר. כמובן, היא לא ויתרה גם לנציגו של שר המשפטים לוין, למרות שאולי לא תאהבו לשמוע את זה - אבל גם טענותיו לא תמיד היו הטובות ביותר, נאמר בעדינות. 

נציג היועמ"שית רן רוזנברג בדיוןצילום: יונתן זינדל פלאש 90

במקביל, השופטת וילנר ניהלה את האולם ברגישות יתר, באורך רוח ובמזג שיפוטי יוצא מגדר הרגיל. הסערות היו צפויות מראש, צעקותיה של חברת הכנסת טלי גוטליב לא איחרו לבוא - אבל וילנר לא מיהרה להוציא את מן האולם אלא ניסתה להרגיע את הרוחות שוב ושוב בסבלנות אין קץ.

ולבסוף, השופטים ובראשם וילנר החליטו להגיע לפשרה כמעט בכל מחיר, הם הפצירו בצדדים והתחננו אליהם. הסאבטקסט (או הטקסט עצמו למעשה) היה: בבקשה אל תרגמו לנו לתת עוד פסק דין שיחצה את העם לשניים, בואו נעשה הכל כדי להגיע למתווה הגיוני שיהיה מקובל לכל הפחות באופן חלקי על שני הצדדים ולא יגרור את גלי הרפש הקבועים והצפויים מכל צד. אולי זה לא יביא ליותר אחדות, אבל לכל הפחות לקצת פחות פילוג. ובמקום שבו, לעניות דעתי - הפתרונות לבעיות ולניגודי העניינים שהתעוררו - אינם כה קשים להשגה. בעיני, זוהי גדלות שיפוטית.