דרעי עצר - ובגבעת סלבודקה אין מענה סופי לאישור חוק הגיוס | פרשנות

בימים האחרונים עצר יו"ר ש"ס אריה דרעי במו ידיו את קידום חוק הגיוס. הסיבה: הפחד מהשטח החרדי, מההפגנות, מהכרזות, ובעיקר מהקמפיין האלים שניהל נגדו הציבור החרדי-קיצוני ולא רק אלא גם בציבור הספרדי כשהתברר שהחוק כולל יעדים וסנקציות. 

מהפרטים שהגיעו ל'בחדרי חרדים' עולה כי דרעי הבין שזה אש שורפת שלא כדאי להתקרב אליה לבד. הוא הציב תנאי ברור: לא תצא ממני מילה אחת על החוק בלי חתימה ברורה של הרבנים הליטאיים הרב הירש והרב לנדו.

אבל גם שם, בגבעת סלבודקה, אין כרגע תשובה סופית. חברי הכנסת של דגל התורה ישבו כזכור, עם מנהיג עולם התורה הגאון רבי משה הלל הירש במעונו במשך למעלה משעה וחצי. ראש הישיבה ר' משה הלל הקשיב, שאל ודחה. "נחליט בהמשך", אמר לחברי הכנסת.

למחרת הופצו תדרוכים שהרב הירש נתן אור ירוק להתקדם, רק שזה עדיין נשאר לוט בערפל. בבית ראש הישיבה הגאון רבי דב לנדו זעמו על ה'אור ירוק' והניסיון להציג כאילו ההכרעה היא ביד אחת, והבהירו שאצלם אין החלטה סופית. גם במועצת של 'דגל' אין תמימות דעים אחת האם ניתן לאשר את החוק שכולל יעדים וסנקציות שגם ככה הוא לא יעבור בכנסת.

כך נראית היום ההנהגה החרדית: מפוצלת, מהוססת, וללא כתף אחת שנושאת באחריות. אם הייתה אחדות בנוסח כינוס של שלוש המועצות גדולי וחכמי התורה יחד אולי עוד היה ניתן לגבש נוסח מוסכם ולהעביר את החוק הזה בלי רעש. אבל זו כבר נוסטלגיה.

ובינתיים, איש אחד בנימין נתניהו יושב ומחכה לסיום המריבות. הוא כבר אישר את הפצת החוק לחברי הוועדה וקביעת דיונים, אבל נאלץ לעצור ואפילו להסכים שיגידו בתדרוכים שהוא עצמו "עיכב את המהלך", רק כדי לא להביך את החרדים.

אם כן מסתבר שבין גבעת סלבודקה לבלפור, נעלם מי המחליט. אין רבנים שמכריעים, והוואקום מנצח.