"הלילה הארוך נגמר, אבל הכאב לא ייעלם": משפחתו של סרן עומר נאוטרה הי"ד בהצהרה מטלטלת

יותר משנתיים לאחר שנפל בקרב והוחזק בעזה, משפחתו של סרן עומר מקסים נאוטרה הי"ד – לוחם בגדוד 77 של חטיבה 7 – מסרה היום (שני) הצהרה לתקשורת לאחר שגופתו הושבה לישראל.

נאוטרה, שהיה חייל בודד שהגיע מניו יורק, נחטף בבוקר ה-7 באוקטובר 2023, ומותו אושר על ידי צה"ל ב-1 בדצמבר 2024 על סמך מודיעין ודאי. הוא היה בן 21 בלבד.

אביו, רונן נאוטרה, מסר הצהרה לתקשורת מאת המשפחה: "אחרי יותר משנתיים, צוות 'וולקן 3' סיים את המשמרת שלו, אחרי יותר משנתיים של כאב, תקווה וחוסר ודאות – הבן שלנו, סרן עומר מקסים נאוטרה ז"ל, סופסוף חזר הביתה. הביתה שהוא בחר. הביתה שהוא נלחם עליו."

האב תיאר את מסעו של עומר: "עומר נולד וגדל בניו יורק. הוא הגיע לישראל לשנת מכינה, ובחר להישאר. להתגייס. לשרת. להיות חלק. הוא הצטרף לגדוד 77 של חטיבה 7 – סער גולן, כחייל בודד דרך גרעין צבר."

"758 ימים חיינו בין תקווה לשיברון לב. היום עומר סופסוף בבית. הלילה הארוך שלנו נגמר, אבל הכאב לא ייעלם. הלב מרוסק, אבל יש הקלה. אנחנו יכולים סופסוף להביא את עומר למנוחתו האחרונה בארץ שאהב והגן עליה." הוסיף

המשפחה שיתפה בכאב הבלתי נתפס של חוסר הוודאות, ובהבנה המפוכחת כי סוף – גם אם הוא כואב – הוא הכרחי: "מאז אותו יום חיינו במציאות בלתי אפשרית. פחדנו לדעת, ופחדנו לא לדעת. כי בלי ודאות אין ריפוי, ובלי קבר, אין התחלה של אבל."

"ראינו משפחות אחרות מקבלות את יקיריהן חזרה לקבורה, וראינו את הכאב, אבל גם את ההקלה שבידיעה. הבנו שגם לנו דרוש הרגע הזה – כדי להתחיל ללמוד איך לחיות עם האובדן."

לקראת סיום ההצהרה, הפך הקול הנדהם של האב רונן לקריאה דרמטית לממשלה ולעולם: "אבל יש עוד שמונה משפחות שעדיין ממתינות. עבורן, הספירה נמשכת. גם עבורן השעון חייב לעצור, גם עבורן דרוש סוף – גם אם הוא כואב. יש לנו הזדמנות היסטורית לסגור את הפרק הכואב הזה, ולא נבזבז אותה."

המשפחה הדגישה כי המאבק שלהם הוא למען הכלל: "המאבק שלנו מעולם לא היה רק על עומר, הוא היה על כולנו. על מי שאנחנו כעם. שובו של עומר מסמל את סופה של המלחמה המשפחתית הארוכה שלנו, אבל זה לא הסוף. אנחנו נמשיך להילחם... עד שכל חטוף יחזור הביתה, וכל משפחה תוכל לזכות בנחמה שאנחנו רק מתחילים למצוא."

עוד הוסיף האב כי ואמר:  "עומר היה מנהיג, אבל לפני הכול, אדם טוב; אופטימי, רואה את הטוב, לא מתלונן לעולם – תמיד זה שמרים, שמעודד... תמיד ידע להצחיק בלי מאמץ, להפיג מתח, להפוך רגע רגיל לרגע של אור."

עוד צוין, כי עומר הגיע לישראל מתוך שליחות ואמונה עמוקה בקשר בין ישראל ליהדות העולם. "הוא עזב חיים נוחים בארצות הברית, ובחר להיות כאן – לשרת, להגן, לתרום. עד נשימתו האחרונה הוא חשב על אחרים – על חייליו, על חבריו, על עמו. וכמה סמלי שהוא שב הביתה יחד עם חברו לצוות, עוז דניאל ז"ל."

המשפחה הודתה לגורמים רבים שסייעו, כולל ממשלת ארצות הברית, חיילי צה"ל וקהילות התמיכה בארץ ובחו"ל, ש"הצליחו להפוך כאב אדיר למשמעות, וליצור מקום של אחדות אמיתית."