האמנתי במערכת המשפט, הטענות נגדה היו בעיניי קונספירציות

תמיד הייתי סקפטי כשראיתי מתקפות על מערכת המשפט. לא הייתי מאלו שמאמינים שכולם שם צדיקים תמימים, אבל גם לא מאלו שראו בכל ביקורת נגדה אמת מוחלטת. פעמים רבות, כשהפוליטיקאים והגורמים בימין תקפו את מערכת המשפט, ראיתי בזה חלק מהנרטיב הפוליטי, כמעט קונספירטיבי.

אבל אז מגיע אירוע כזה, שבו הפצ”רית - אחת הדמויות הבכירות והמשפיעות ביותר במערכת אכיפת החוק - פוגעת בחקירה רגישה, מדליפה סרטון שפוגע בחיילי צה”ל, ולפי החשדות גם משקרת לבג”ץ. זה כבר לא עוד או “שיקול דעת שגוי”, זה משהו שמרעיד יסודות.

המקרה הזה גרם לי לעשות סוויץ’. לשנות את כל מה שחשבתי על מערכת המשפט, על האיזונים והבלמים, ועל המנגנונים שאמורים להבטיח טוהר מידות. אם זו הרמה של מי שמחזיקה באחריות על שמירת החוק בצה”ל, מה קורה במקומות אחרים?

התחושה היא שיש כאן רק קצה קרחון. שעם הזמן נגלה עוד ועוד פרטים על התנהלות בתוך מערכת האכיפה והייעוץ המשפטי לממשלה.

ובזמן שכל זה מתרחש, קשה שלא להיזכר בגל המחאות נגד הרפורמה המשפטית. אותה מערכת שהוצגה אז כסמל לטוהר, כמי שנאבקת למען הדמוקרטיה - נחשפת עכשיו כפגומה. זה לא אומר שהרפורמה ההיא הייתה מושלמת או שהמניעים מאחוריה היו טהורים, אבל אי אפשר עוד להסתכל על מערכת המשפט בעיניים תמימות.

אבל מה שבטוח שההגנה של בכירי המערכת על המפגינים והתמיכה בהם צריכה להיבדק עכשיו אף היא. 

ברקע פרישתה של הפצ”רית והפרשה המטלטלת הזו, הגיע הזמן לבדק בית אמיתי. לא קוסמטי, אלא עמוק ומשמעותי. בכל מערכת המשפט הישראלית. אחרת, האמון הציבורי, שגם כך מתפורר, יקרוס סופית.