הפקקים מטרד זמני, העצרת אחריות נצחית | דעה

ראשית הבהרה: אין לי קרוב משפחה עצור ואינני מעורב אישית בפרשת גיוס בני הישיבות. במבט אישי קל לומר שזה לא נוגע לי. אך דווקא משום שכך יש להבין כי הדבר נוגע לכולנו.

בשנים האחרונות קבוצות בציבור החרדי חשות שהן נדחקות לשוליים. יש מי שנדחו ממוסדות חינוך ואחרים שמעו הערות פוגעניות, אם על שימוש באמצעים טכנולוגיים ואם בעניינים אחרים. נכון שיש מקום לתלונות ותסכולים כלפי נציגי הציבור ואופן התנהלותם, אך אין זה אומר שעלינו להשליך הכל ולנתק את עצמנו. גם אם הנציגים אינם מושלמים, הם פועלים על פי הוראת גדולי התורה. נציג בכיר אמר לי לאחרונה כי גם הוא חושב לעיתים כמו הציבור המתלונן, אך בסופו של דבר עליו לפעול על פי הכרעת גדולי התורה, והוא מביע בפניהם את דעתו, הם מקשיבים ומחליטים והוא מבצע בשמחה.

וכאן טמון היסוד המרכזי. בענייני בריאות, ניתוחים, שידוכים ועסקים אנו רגילים לשאול עצה ולקבל את הכרעת גדולי הדור גם כאשר היא אינה נראית לנו. קל וחומר בענייני כלל ישראל. לא מדובר בשלטון של קרובים או מקורבים. מדובר במנהיגי דור בעלי ראייה רחוקה וסיעתא דשמיא.

המושגים "חרדים עובדים", "חרדים מודרניים" או "חרדים נוחרים" אינם משנים את המהות. כולנו חרדים. כולנו חלק ממסגרת כוללת של מוסדות חינוך, כשרויות ובתי כנסת. גם מי שמנסה להגדיר את עצמו כחריג נשאר למעשה חלק מהציבור החרדי.

ביחס לצבא, אבי ורוב משפחתי שירתו בו לתקופות ארוכות. אך המציאות השתנתה. הצבא והמדינה במתכונתם כיום אינם מאפשרים ליהודי ירא שמים לשמור על אורח חיים חרדי מלא. לכן האחריות בעניין זה נמסרה לנציגי הציבור המונחים בידי גדולי התורה. הם יודעים כיצד לפעול, והם עצמם הורים ובני משפחה של תלמידי ישיבות בכל המסגרות.

יש מי שאומר כי אין לו ילדים בגיל גיוס, או כי יש לו רק בנות, ולכן אין הדבר נוגע אליו. יש מי שמוסיף כי מי שאינו לומד תורה צריך ללכת לצבא. דברים אלו נשמעים הגיוניים, אך הם מתעלמים מהשלכות רחבות יותר. אם שותקים היום בנושא זה, מחר נמצא עצמנו מול גזירות אחרות חמורות לא פחות.

העצרת איננה מאבק פוליטי ואיננה הפגנה. היא ביטוי של אמונה וזעקה למען לומדי התורה. במדינת היהודים לא ייתכן שיהודי ייעצר רק מפני שהוא לומד תורה. זה דבר שלא קורה אלא תחת משטרים אפלים. לא מדובר בשאלה מה יעשו לנו, אלא בשאלה מי אנחנו. אסור לשתוק כאשר התורה ובניה מושפלים.

גם מי שאינו לובש שחור לבן, גם מי שדעתו שונה, הוא חלק מהציבור החרדי. בחוץ לא יקבלו אותו כאחד מהם, לא משנה מה יאמר או יעשה.

המתרחש אינו נובע משאיפה לשוויון אלא מאטימות וניסיון כפייה. אילו רצו שילוב אמיתי היו דרכים פשוטות לעשות זאת. במקום זאת בחרו בדרך של כפייה והשפלה.

לכן כל מי שמשתתף בעצרת אינו מפגין נגד גזירה אלא עומד לצד מסורת הדורות. הוא מראה לילדיו כי אינו מתבייש במורשתו ובקהילתו. אנו זועקים ומתפללים בקול ברור ובראש מורם: עד כאן. בנערינו ובזקנינו נלך.

עו"ד רוני פאלוךצילום: באדיבות המצלם