11% מהאוכלוסייה העולמית סובלים מפריודונטיטיס חמור

דלקת חניכיים היא אחת המחלות הנפוצות ביותר באוכלוסייה הבוגרת, אך כמו כולנו גם לא כל דלקת נולדה שווה. ישנן דלקות קלות, שטחיות וחולפות שמזכירות לנו רק לשפר צחצוח, וישנן דלקות חמורות, עמוקות ומסוכנות יותר, שעלולות להסתיים באובדן שיניים ואף להשפיע על הבריאות הכללית של הגוף. ההבדל ביניהן אינו רק בעוצמת התסמינים, אלא גם במהות הפגיעה ברקמות התומכות בשיניים וביכולת שלנו לעצור את התהליך בזמן.

דר' עומרי קראוס, רופא שיניים ויועץ למותג ליסטרין מסביר: בשלב הקל, המוכר בשם ג’ינג’יביטיס, החניכיים מגיבות לגירוי החיידקי לאורך קו השיניים. הרובד שלא סולק בצחצוח ובחוט דנטלי מצטבר והופך לאבן שן, והגוף מגיב אליו בדלקת.

הביטויים לרוב מתונים: נפיחות קלה, אודם ודימום בזמן צחצוח. ברוב המקרים אין כאב של ממש והשיניים יציבות לחלוטין. החדשות הטובות הן שבשלב זה מדובר במצב הפיך עם ניקוי מקצועי והקפדה יומיומית על היגיינה, החניכיים חוזרות לבריאות מלאה.

כאשר הדלקת אינה מטופלת ומעמיקה, אנו עוברים לשלב החמור יותר והוא פריודונטיטיס. כאן כבר לא מדובר בדלקת שטחית אלא במחלה כרונית של ממש, הפוגעת במנגנון התומך של השן: ברקמת החניכיים העמוקה, בסיבי החיבור ואף בעצם הלסת.

התסמינים מובהקים יותר וכוללים דימום מוגבר, חניכיים נסוגות שמחשיפות שורשי שן, ריח רע מהפה ולעיתים הפרשה מוגלתית. השיניים עלולות להתחיל לזוז או לשנות מיקום בנשיכה, ובצילומי רנטגן ניתן לראות אובדן עצם סביבן. בנקודה הזו, הנזק כבר אינו הפיך, אלא ניתן לבלימה בלבד.

מחקר שהתפרסם השנה מציין שכ 11% מהאוכלוסייה העולמית סובלים מפריודונטיטיס חמור, נתון המתרגם לתופעה נפוצה במיוחד. ההבדל העמוק בין שתי הדרגות נעוץ במערכת החיסון. בדלקת קלה הגוף מצליח לשמור על שיווי משקל מול רובד החיידקים. לעומת זאת, בפריודונטיטיס התגובה הדלקתית הופכת כרונית ומוגזמת: משתחררים חומרים שמפרקים את הסיבים ואת העצם, וגורמים להרס איטי ומתמשך. גורמי סיכון כמו עישון, סוכרת לא מאוזנת, נטייה גנטית, סטרס כרוני או תרופות מסוימות מגבירים מאוד את הסיכוי להתקדמות למחלה חמורה.

האבחון המקצועי מתבצע באמצעות מדידת עומק הכיסים בין החניכיים לשיניים, בדיקת דימום במגע ובחינת צילומי רנטגן. בעוד שבג’ינג’יביטיס עומקי הכיסים תקינים יחסית, בפריודונטיטיס הם עמוקים יותר ומלווים באובדן עצם. רופא שיניים או שיננית מיומנת יכולים להבדיל בין המצבים ולקבוע את דרגת המחלה.

הטיפול שונה בתכלית. בג’ינג’יביטיס די בניקוי יסודי והקפדה יומיומית על שגרת הגיינת פה נכונה. בפריודונטיטיס נדרש טיפול פריודונטלי מלא  החל בהחלקת שורשים (טיפול עמוק לניקוי כיסי החניכיים) ועד לניתוחים ייעודיים לשיקום הרקמות. לאחר מכן מגיע שלב התחזוקה: ביקורים סדירים במרפאה כל 3-4 חודשים, ללא פשרות, כדי למנוע הישנות.

המשמעות הבריאותית של מחלת חניכיים חמורה חורגת בהרבה מעבר לחלל הפה. מחקרים מצביעים על קשר הדוק בין פריודונטיטיס לבין מחלות לב וכלי דם, סוכרת ותסמונות דלקתיות אחרות. במילים אחרות - טיפול מוקדם בדלקת חניכיים הוא לא רק עניין של חיוך יפה, אלא גם של בריאות כללית.

הדרך היעילה ביותר להימנע ממעבר מדלקת קלה לחמורה היא פשוטה ויומיומית: צחצוח קפדני פעמיים ביום עם מברשת איכותית, שימוש בחוט דנטלי או במברשות בין שיניות לניקוי מרווחים, שימוש בשטיפות פה שמסייעות בצמצום רובד החיידקים וכן ביקור קבוע אצל השיננית להסרת אבנית.

בסופו של דבר, ההרגלים הקטנים והעקביים הם שמגנים על החניכיים, משמרים את בריאות השיניים  ומונעים את ההבדל הגדול שבין דלקת חולפת למחלה כרונית.