טל חיימי הי"ד, שהושב מרצועת עזה, הובא למנוחות – "אתה יכול לנוח עכשיו"

בבית העלמין בקיבוץ ניר יצחק הובא היום (רביעי) למנוחות טל חיימי הי"ד, שהושב מרצועת עזה אתמול בלילה. חיימי היה חבר כיתת כוננות ונהרג בקרב בגיל 41. הוא הותיר אחריו את אשתו אלה וארבעה ילדים - בהם התינוק לוטן שאותו לא פגש.

תחילה חשבה המשפחה שטל בחיים, אך לאחר חודשיים גילו שנפל בבוקר הטבח. את בנם הרביעי, לוטן, ילדה אלה אחרי מותו של טל וכשעוד היה בשבי.

אביו אמר בהספד של טל הי"ד: "טל שבת אלינו אל משפחתנו הפרטית האישית הגרעינית והקיבוצית. אמנם לא כפי שהיינו רוצים - לחבק אותך כשאתה עוד בחיים, כדי שתוכל להיות אב לבת ושלושה בנים ושותף לאלה שכבר שנתיים מנהלת בית יתומים, אח לאחותך אור ובשבילי הבן שעלינו בגופו הגן וגם דוד לכל האחיניות האחינים וחבר לכל החברות החברים - כי כזה אתה איש של משפחה ואנשים".

אלה, אשתו של טל הספידה את בעלה הי"ד: "ליווינו אותך היום בשיירה גדולה ומרגשת, שמשתתפיה היו תחנות בחייך: הוביל אותנו ג׳יפ של שועלי אשכול, אחיו טנדר של חטיבת הצנחנים, רכבים של רבל, השומר הצעיר, מטה משפחות החטופים וכמובן אנחנו, המשפחה.

כמה תכננתי את היום הזה, כמה חיכיתי לו. זה הסוף שמגיע לך טל, שום דבר ממה שעבר עליך בשנתיים האחרונות לא תואם את מי שהיית. אני שמחה בשבילנו חזרת, אבל עוד יותר אני שמחה בשבילך.

אתה יכול לנוח, אתה מוגן, לא יכול לקרות לך יותר כלום. אני איתך. לא ניתן לאף אחד בעולם לפגוע בך. נפרדתי ממך היום בצהריים, חזרת אלינו לבוש ושלם נגעתי בכל חלק וחלק ממך, היית מרוצה לדעת שאפילו החולצה של מסייעת 9255 הייתה איתך ושרדה.

יש ילד אחד שלא הספקת להכיר, אבל הוא כבר מכיר אותך מצוין. השמעתי לך הקלטה שלו אומר אבא ומצחקק, אני מקווה שהצלחת לשמוע. בשום תרחיש לא דמיינתי שאלד ואגדל תינוק בלעדיך, אבל אז אני מסתכלת עליו והכל נעשה אפשרי יותר.

הילדים האלה הם ההצלחה הגדולה ביותר שלך, כל אחד בדרכו לקח ממך משהו. הם גאים בך כל כך אבל גם מתגעגעים.

לך ולליאור היה קשר מיוחד ועמוק שנרקם על אף פער השנים, ליאור היה לך כמנטור ואתה תלמיד סקרן. נחשפנו בשנה האחרונה לסיפור הקרב לפרטיו, ביחד עם חברי כיתת הכוננות חתרתם למגע ועשיתם כל מה שיכולתם לשמור ולהגן, ואנחנו לנצח נהיה אסירי תודה".

"אנחנו רגילים לדברים היומיומיים שלך שהם רחוקים מגבורה, הם פשוטים. איך שאתה שוכב בערב על הספה ומתווכח איתי כמה חשוב גם לרבוץ בנחת, אחר כך אתה שוטף כלים מתוך שינה ומכין את הכריכים למחרת. כשהינו יוצאים כל המשפחה למסעדה לא היית מזמין, כי בנית על השאריות של הילדים. כשהינו יוצאים לטיולים היתי מעבירה לך רשימת ציוד, היית מארגן הכל ואם היית שם לב שחסר משהו לא היית מגלה כי אתה פועל רק לפי הרשימה.

הגעגוע אליך טל מתגנב כמעט בכל רגע. כשיש דלת חורקת או כשנשרפת מנורה, האוטומט הוא שאתה תטפל. כשיש אירועים גדולים שהינו עושים אני פתאום לא יודעת מה לעשות, מחפשים מחליפים, זה תמיד כמה מחליפים כי אחד לא יספיק".

"ולקראת סיום - אני מכריזה שמשפחת חיימי חזרה הביתה לניר יצחק. זה מה שהיית רוצה לו יכולת, זה מה שהילדים דרשו. תודה לכם ניר עינב אודי ולוטן שאתם כל עולמי וביחד אנחנו הכי טובים בעולם, בדיוק כמו שאבא לא הפסיק לבקש ממני עוד בחייו.

למרות חזרתך טל, יקח זמן עד שהקיבוץ שלנו והמדינה האהובה שלנו יתאוששו. כאבנו מספיק ונמאס לנו לריב בתוכנו. אני פונה אל ההנהגה שלנו ואל נציגה היושב כאן, תעשו שיהיה פה טוב יותר, תעשו שיהיה בטוח לחיות כאן. אחרי שיחזרו כולם המאבק הבא יהיה על איחוד העם מחדש".